מבחנים השלכתיים פרק 16: איפיון הילד ומערכת בית הספר על פי טיפוסים פסיכולוגים של יונג

 

פוסט זה יובן טוב יותר לאחר קריאת הפוסט הקודם (מבחנים השלכתיים פרק 15), בו הצגתי טבלת מושגים של התאוריה של יונג, הגדרותיהם והתבטאויות שלהם במבחנים השלכתיים.

יונג מאפיין את האישיות באמצעות שתי עמדות: החצנה והפנמה, ובאמצעות ארבע פונקציות: חשיבה, אינטואיציה, תפיסה חושית ורגש. אצל כל אדם אחת מהעמדות תהיה דומיננטית ואחת מהפונקציות תהיה דומיננטית.

אדם מוחצן יהיה מופנה כלפי אירועים בעולם החיצון. הוא יהיה חברותי, פתוח, ויסתגל בקלות למצבים שונים. הוא יצור קשרים חברתיים בקלות ויצעד בבטחה לעבר מצבים שיש בהם אי ודאות. אדם מופנם יהיה מופנה פנימה, כלפי אירועים בעולמו הפנימי. הוא יהיה אדם מהוסס, מהורהר, שומר את עצמו לעצמו, נמנע מאינטראקציות חברתיות, ונוטה לא לבטוח באנשים. מן סתם הוא יהיה גם מודע ורגיש יותר לעולמו הפנימי בהיבטים קוגניטיבים ורגשיים, וגם יפתח יותר את עולמו הפנימי.

אדם עם פונקצית חשיבה גבוהה יטה לקשר בין אירועים ובין פיסות מידע באמצעות חשיבה מופשטת. אדם עם אינטואיציה גבוהה יטה להשתמש בתחושות בטן, אינטואיציות ודימויים כדי לעבד אירועים בעולם הפנימי או החיצוני. אדם עם פונקצית תפיסה חושית גבוהה יהיה מאד רגיש להיבטים פיסים של העולם סביבו: אסתטיקה, מראות, ריחות, טעמים, קולות, וגם לתחושות גופניות. יהיו לו גם דימויים מנטלים עשירים. אדם עם פונקצית רגש דומיננטית יפעיל שיפוט או הערכה רגשית כלפי העולם סביבו: האם הדברים הם נעימים או לא, טובים או רעים, מעוררים קירבה דחיה וכו'.

מכיוון שלכל אדם יש עמדה דומיננטית ופונקציה דומיננטית, נוצרים שמונה טיפוסים אישיותיים: מחצין חושב, מחצין אינטואיטיבי, מחצין תופס, מחצין מרגיש, מפנים חושב, מפנים אינטואיטיבי, מפנים תופס ומפנים מרגיש. זאת ועוד: לכל אדם עם צירוף תכונות מסוים יהיה צירוף תכונות מנוגד שנמצא בצל (כלומר, מודחק אל הלא מודע, אבל בא לידי ביטוי במצבים מסוימים בהם יש לאדם פחות שליטה אינהיביטורית). יונג ממשיג את הפונקציות חשיבה ורגש כמנוגדות, ואת הפונקציות תפיסה חושית ואינטואיציה כמנוגדות. 

כך, לאדם מחצין חושב יהיה צל מפנים מרגיש. לאדם מפנים אינטואיטיבי יהיה צל מחצין תופס. יש כאן עוד סיבוך קטן: יונג טוען שאנשים בדרך כלל מפתחים שתי פונקציות ולא אחת. אחת הפונקציות היא דומיננטית והשניה נלווית. כך שלאדם מוחצן-חושב עם פונקציה נלווית של תפיסה חושית, יהיה צל מופנם-מרגיש עם פונקציה נלווית של אינטואיציה (ראו תרשים שלקחתי מתוך הספר של סטיבנס). בכל מקרה, חלק מהמטרה ההתפתחותית/הטיפולית היא ליצור אינטגרציה בין תכונות האישיות הגלויות לבין התכונות שנמצאות בצל, כדי לקדם את שלמות הסלף.

  

מעניין לחשוב על ילדים באבחון או בטיפול במונחים של תכונות אישיות אלה. מהן העמדות והפונקציות הדומיננטיות של הילד? איזו עמדה ואילו פונקציות נמצאות אצלו בצל, ורצוי שהוא יפתח?

ובהקשר המשפחתי: מהן העמדות והפונקציות הדומיננטיות של כל אחד מההורים של הילד? לאיזה מההורים הילד דומה יותר? האם יש לילד קונפליקט רב יותר עם ההורה שדומה לו או עם ההורה ששונה ממנו במבנה האישיותי? האם יש עמדות ופונקציות דומיננטיות שמאפיינות את המשפחה הזו? איזו עמדה ואילו פונקציות נמצאות בצל במשפחה זו? חשיבה על שאלות אלה עשויה לתת כיוון לטיפול משפחתי.

כך אפשר לחשוב גם על מערכת בית הספר או על האישיות הבית ספרית: האם העמדה של בית הספר כלפי העולם (הפיקוח, ההורים, הפסיכולוג) היא מוחצנת או מופנמת? למשל, האם בית הספר יוזם פעילויות ופרוייקטים עם בתי ספר אחרים או מוסדות שונים בקהילה, או מעדיף פעילויות שמיועדות לפיתוח עצמי של צוות המורים או של התלמידים? איזו מארבעת הפונקציות היא דומיננטית בבית הספר? האם בית הספר מדגיש הישגים לימודיים (פונקצית החשיבה)? יצירתיות ורוחניות וחשיבה מחוץ לקופסה (אינטואיציה)? אסתטיקה וטיפוח של הסביבה הפיסית, קיימות (פונקצית התפיסה החושית), או הערכה רגשית (האם יש התמקדות בהערכת דמויות או אירועים כטובים או רעים? רצויים או בלתי רצויים?).  איזו עמדה ואילו פונקציות מודחקות אל הלא מודע הבית ספרי, ונמצאות בצל? אלו יכולות להיות העמדה והפונקציות שכדאי לפתח באותו בית ספר.

ולבסוף אפשר לחשוב על האינטראקציה בין מאפייני האישיות של הילד ומאפייני מערכת בית הספר בה הוא לומד. יתכן שבית הספר יתקשה יותר עם ילד שמבטא מבנה אישיותי הנמצא "בצל" של האישיות הבית ספרית.

Stevens, A. (2001). Jung: A very short introduction (Vol. 40). OUP Oxford.

מבחנים השלכתיים פרק 15: המשגה על פי התאוריה של יונג

 

  "כאשר [פציינט] מצייר את עצמו הוא נותן לעצמו צורה, מכיוון שהוא מצייר פנטזיות פעילות...זה הוא עצמו במובן חדש שהיה עד עכשיו זר לו, מכיוון שהאגו שלו מופיע עתה כאובייקט של התהליך שמתרחש בתוכו".

כך כתב יונג, שאהב מאד לשלב ביטוי יצירתי בטיפול הפסיכולוגי. בגלל החיבור שלה לאמנות וגם לחלומות, למיתוסים, לארכיטיפים ולסמלים תרבותיים, התאוריה של יונג מתאימה מאד להמשגה של מבחנים השלכתיים.

בפוסט זה אציג טבלה של המושגים העיקריים בתאוריה היונגיאנית עם הצעות כיצד כל מושג יתבטא במבחנים השלכתיים. את הטבלה ביניתי בעזרת הספר

Jung: a very short introduction, by Anthony Stevens

 (ועוד שני ספרים עליהם אני מקווה לכתוב בהמשך).

 

הספר מומלץ. קודם כל הוא קצר (179 עמודים). המחבר אנתוני סטיבנס מקדיש את הפרקים הראשונים לסקירה מעניינת של חייו האישיים של יונג בתוך ההקשר ההיסטורי בו הוא פעל. אנחנו לומדים על יחסיו המורכבים עם פרויד, על בגידותיו באשתו ועל המשברים הנפשיים המשמעותיים מאד עמם הוא התמודד, שתרמו גם לפיתוח התאוריה שלו. סטיבנס גם דן בשאלה עד כמה יונג היה אנטישמי (כנראה שכן). הספר סוקר את המושגים העיקריים בתאוריה של יונג, מתייחס לעבודה עם חלומות תוך הצגת דוגמה מפורטת, ומתייחס גם לדרך בה נערך טיפול יונגיאני.

הנה הטבלה:  

  

מושג	הגדרה	ביטוי אפשרי במבחנים השלכתייים
ארכטיפים/ הלא מודע הקולקטיבי	ארכטיפים הם מבנים פסיכולוגים מולדים, המשותפים לכל בני האדם מדורי דורות. הארכטיפים יוזמים ושולטים בהתנהגויות ובחוויות הטיפוסיות של כל בני האדם. התנסויות דומות מעוררות מחשבות, דימויים ורגשות דומים בכל בני האדם, בלי קשר לתרבותם. למשל: בכל התרבויות קיים ארכיטיפ הגיבור, הקשור ביציאה למסע (פיסי/רוחני) הכולל אתגרים רבים ובסופו הגיבור מגשים את מטרתו (זוכה בנערה/עובר התפתחות רוחנית וכו'). מכלול הארכטיפים יוצר את הלא מודע הקולקטיבי.	שימוש בסמלים או דמויות ארכיטיפיות (יער, זאב, שועל, נחש, מלכה/מלך, מלכה רעה, אם חורגת, רופא, קוסם וכו') שימוש במוטיבים מתוך אגדות או מיתוסים (כיפה אדומה, לכלוכית, היפהפיה הנרדמת, הרקולס, סיזיפוס, אדם וחוה, המבול, עקידת יצחק, יציאת מצרים, משפט שלמה וכו')
תסביך	הדרך בה הארכטיפים באים לידי ביטוי בנפש האדם הספציפי.	מוטיב או תמה חוזרת במספר סיפורים או ציורים. למשל:  דמות האם היא ארכטיפ, מכיוון שהילד נולד עם מוכנות לקשר עם דמות כזו. איכות הקשר של הילד הספציפי עם דמות האם, כפי שהיא באה לידי ביטוי במבחנים ההשלכתיים, היא ביטוי של תסביך האם אצל אותו ילד ספציפי.
סלף	הגרעין האינטגרטיבי של האישיות. מטרת הסלף היא שלמות, מימוש הקיום האנושי באמצעות אינדיוידואציה. אינדיוידואציה הוא תהליך שבאמצעותו חומר לא מודע הופך למודע בתהליך ההתפתחות לאורך החיים.	התייחסות בסיפורים ההשלכתיים לעולם רוחני, לאלוהים, לדת, לאידאל, ליקום, לשלמות. כאשר הסלף מאד מפוצלת ומאד לא אינטגרטיבית, כלומר כאשר האדם לא מכיר כלל ב"צל" שלו, יביאו לידי ביטוי בסיפורים תחושות של השטחה רגשית, שעמום, חוסר אונים וחוסר מטרה ומשמעות בחיים. סיפורים מלאי חיים ויצירתיות יעידו על סלף אינטגרטיבית.
אגו	מבנה ארכטיפי שמתפתח מהסלף במהלך הילדות המוקדמת. זהו מרכז התודעה, אליו אנו מתכוונים כשאנו משתמשים במילה "אני". האגו יוצר את התחושה המתמשכת של הזהות. האגו מסייע ליצירת נפרדות מההורים, מסוגלות לעבוד, מציאת בן/בת זוג ויצירת משפחה.	היכולת של הדמויות בסיפורים לבטא רצונות וכוונות ולהוציאן לפועל. לדמויות בסיפורים יש עולם פנימי שונה ונפרד זו מזו.
פרסונה	מבנה ארכטיפי המציין חזות, חלון ראווה או "מסכה", הדרך בה האדם מציג את עצמו בעולם באופן שעולה בקנה אחד עם מוסכמות חברתיות ותרבותיות.	הדרך בה הילד בא לידי ביטוי בבי"ס, אותה נשמע באינטייק עם הצוות. הדרך בה הילד מציג את עצמו בתהליך ההיכרות עם הפסיכולוג. בסיפורים ההשלכתיים: דמויות מרצות, קונפורמיות לכללים החברתיים, להוריהן ו/או לדמויות סמכות אחרות. הסיפור לכרטיס הראשון ב – TAT (הילד עם הכינור) נחשב לכרטיס הביקור של הילד, אך לעתים קרובות לא רק הפרסונה באה לידי ביטוי בסיפור זה.
צל	מבנה ארכטיפי המציין את התכונות של האדם שאינן מקובלות בתרבות, אותן האדם מסתיר או מדחיק אל הלא מודע.	ילד שבבית הספר מתנהג באופן מאד מרצה, צייתן, כנוע, כשבמבחנים ההשלכתיים יש ביטויים של תוקפנות רבה או מרדנות. הופעה בסיפורים ההשלכתיים של אויבים, חיות טרף, זרים, דמויות מרושעות, מאיימות, לא מוסריות, לעתים בעלות זהות אתנית שונה מאד מזו של הילד. תכנים של רדיפה. ביטוי של רגשות של כעס או פחד, או גועל או דחיה. סמלים של שטן, גהינום וכו'.
שלב האם	שלב התפתחותי המתרחש מגיל אפס עד גיל ההתבגרות, בו האם נושאת חלקים מהסלף של הילד, הילד חוסה תחת כנפיה, והנפרדות ביניהם לא גדולה.	איכות היחסים עם דמות האם המופנמת, כפי שבאה לידי ביטוי בסיפורים ההשלכתיים. האם דמות האם המופנמת מקבלת את הילד כפי שהוא, או אוסרת עליו לבטא חלקים באישיותו? האם היא נמצאת שם, או נעדרת? איזו מראה היא מהווה בשבילו? מראה מתפעלת, או מראה שבורה? סמלים הקשורים בהתייחסות לטבע, ללידה, להזנה.
שלב האב	שלב התפתחותי המתרחש בין גיל ההתבגרות לגיל 35 בערך (!). האב מסייע לילד להיפרד מהאם, ועורך לילד תהליך חניכה אל עולם הגברים/עולם העבודה. האב דורש מהילד להתאים את עצמו לציפיות התרבותיות ממנו. האב הוא דמות אידאליזציה שצריכה גם לאפשר לילד להתפכח בהמשך מהאידאליזציה שלו.	דמויות בסיפורים שמקבלות נורמות התנהגות, השתלבות חברתית, לימודית ותעסוקתית וכו'. הזדהות עם דמות האב. תכנים של עמידה או אי עמידה בציפיות. עד כמה הילד מאכזב? עד כמה גאים בו? האם דמות האב המופנמת יודעת לכוון את הילד? האם היא מושא לחיקוי? האם היא דמות נעדרת? חלשה? האם היא דמות שמתחרה עם הילד על האמא, ומאיימת עליו? האם היא דמות שמחזקת תלות או מחזקת עצמאות? סמלים כמו סרגל, זקן, מלך, שופט. התייחסות לטקסי חניכה (למשל, בר/בת מצווה).
אנימה/ אנימוס דמות הגיבור	מבנה ארכטיפי וגם שלב התפתחותי, המתייחס להיבט הנשי אצל הגבר ולהיבט הגברי אצל האשה, והקשור ליכולת שלנו ליצור מערכת יחסים עם בני המין השני. הדימוי המופנם של בן המין השני. האנימה מאפשרת לנער להיפרד משני הוריו ולחבור לבת זוג.	תכנים של יצירתיות, תשוקה (מיניות או תשוקה לידע או לעיסוק מסוים), תכנים של זוגיות ואינטימיות. ביטוי לייחודיות. תוכן של מסע, התמודדות עם קושי. הרפתקאות. סמלים כמו מאבק בדרקון, עמידה במבחנים, מציאת אוצר. תכנים וסמלים הקשורים באופן סטראוטיפי לנשיות בסיפורים של ילד/נער, ותכנים וסמלים הקשורים באופן סטראוטיפי לגבריות בסיפורים של ילדה/נערה.
הפנמה	מאפיין אישיותי המתבטא בתנועה של תחומי העניין הרחק מהעולם החיצון ולעבר העולם הפנימי.	עיסוק בסיפורים ההשלכתיים בפעילויות שאדם עושה לבד, מעט מאד אינטראקציה בין הדמויות בסיפורים והתייחסות מעטה להתנהגויות של הדמויות. הדמויות עוסקות במחשבותיהן וברגשותיהן ומעט מאד פועלות בעולם. דמויות שמהססות ולעתים נמנעות ממפגש עם האחר או עם העולם. דמויות שצופות בהתרחשויות מהצד.
החצנה	מאפיין אישיותי המתבטא בתנועה של תחומי העניין הרחק מהעולם הפנימי ולעבר העולם החיצון.	הדמויות בסיפורים כמעט אינן נמצאות לבד, אלא הילד מוסיף להן דמויות נוספות הנמצאות איתן באינטראקציה. התייחסות להתנהגויות של הדמויות בסיפורים עם מעט התייחסות למחשבותיהן ולרגשותיהן. דמויות עם חיי חברה עשירים וטובים. דמויות שמתערבות כאשר הן רואות דמויות אחרות במצוקה.
פונקצית החשיבה	חיבור המשגתי בין פיסות מידע או בין תכנים נתפסים. אנשים נבדלים זה מזה במידה בה פונקצית החשיבה היא דומיננטית אצלם.	דגש בסיפורים על חשיבה בניגוד לרגשות או פעולות. סיפורים עם תכנים מופשטים רבים. עיסוק אינטלקטואלי. רציונליזציות.
פונקצית הרגש	הערכה או שיפוט רציונלי של אירועים פנימיים או חיצוניים: האם הם נעימים או לא? יפים או מכוערים? רצויים או בלתי רצויים? טובים או רעים? אנשים נבדלים זה מזה במידה בה פונקצית הרגש היא דומיננטית אצלם.	דגש על רגשות בסיפורים. תגובות רגשיות חזקות של הדמויות לאירועים שקורים להן. הדמויות שופטות ומעריכות את האירועים שקורים להן. רגישות של הדמויות לרגשות של דמויות אחרות בסיפור. שימוש של הילד המספר בשפה רגשית עשירה.
פונקצית האינטואיציה	הדרך בה אנו מסיקים על האפשרויות הגלומות במצבים העומדים בפנינו. מה גרם למצב? מה אנו מעריכים שיקרה בהמשך? אנשים נבדלים זה מזה במידה בה פונקצית האינטואיציה היא דומיננטית אצלם.	הדמויות בסיפורים מקבלות החלטות או מעריכות דמויות אחרות על סמך תחושה ואינטואיציה. דמויות עם התייחסות הוליסטית שרואה את התמונה כולה. אמירות כמו: "זה מה שקורה כשנוסעים באופנוע בלי קסדה". "זה מה שיקרה לו שוב ושוב".
פונקצית התפיסה חושית	הדרך בה אנו מעבדים את הקלט החושי ויוצרים תפיסה של העולם סביבנו. אנשים נבדלים זה מזה במידה בה פונקצית התפיסה החושית היא דומיננטית אצלם.	סיפורים עם התייחסות לאסתטיקה, לטבע, לצבעים, למרקמים, לריחות, לטעמים. התייחסות למראה של אובייקטים (למשל, תיאור עשיר של מראה הבית או העץ שהילד צייר), או להקשר הפיסי של ההתרחשות בסיפורים.
סינכרוניות	צירוף מקרים בעל משמעות. התרחשות בו זמנית של שני אירועים בלתי קשורים או יותר, שיש להם משמעות דומה.	אולי יקרה בעיקר באינטראקציה בין הילד לפסיכולוג. למשל, הילד יספר סיפור על כלב חולה, ובדיוק גם הכלב של הפסיכולוג חולה. הילד יספר על דמות אם שמתגעגעת לבן/לבת שלה, ובדיוק הפסיכולוגית מקבלת מסרון מבנה החייל.

 

על חלק מהמושגים המופיעים בטבלה ארחיב את הדיון בפוסט הבא.