הבדלים בין תרבויות בייצוגים מנטלים של זמן והקשר שלהם למבחן סידור תמונות

O. Fuhrman, L. Boroditsky, Cross-cultural differences in mental representations of time: evidence from an implicit nonlinguistic task, Cogn. Sci. (2010), doi: 10.1111/j.1551-6709.2010.01105.x.

נסיין מגיש לאדם שמשתתף בניסוי דף שבאמצעו מודבקת מדבקה עליה כתוב "צהרים", ושתי מדבקות שעל כל אחת מהן כתוב "בוקר" ו"ערב".  המשתתף מתבקש למקם את שתי המדבקות על הדף.

   

מסתבר, שמשתתפים דוברי אנגלית נוטים למקם את "בוקר" משמאל ל"צהרים" ואת "ערב" מימין ל"צהרים".  כלומר, הם "מסדרים את הזמן" משמאל לימין.   איך זה אצל דוברי עברית?  ואיך זה קשור לכיוון בו אנו מגישים חומרי אבחון לדוברי עברית?  אורלי פורמן ולארה בורודיצקי ערכו שני ניסויים שמשיבים על שאלות אלה:

בניסוי הראשון השתתפו 24 סטודנטים מסטנפורד, דוברי אנגלית בשפת אם, ו – 24 סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב, דוברי עברית בשפת אם.  אף אחד מהישראלים לא למד בילדותו בחוץ לארץ.   

הסטודנטים התבקשו לסדר שמונה סטים של ארבע תמונות.  כל סט הציג אירוע שמתרחש על פני זמן (למשל, אפרוח בוקע מביצה; אדם מזדקן; תפוח נאכל).  המשתתפים התבקשו לסדר את הקלפים בסדר הנכון, מהמוקדם למאוחר.  לא נאמר להם לסדר את התמונות בכיוון מסוים (מימין לשמאל או משמאל לימין) וגם לא שצריך לסדר אותם על ציר אופקי (כלומר הסטודנטים היו יכולים לסדר אותן מלמעלה למטה או באלכסון, למשל). 

במשימה נוספת, הנסיין ישב לצד המשתתף, הצביע בידו ישר קדימה וביקש מהמשתתף לעשות אותו דבר.  ואז הנסיין אמר, כשהוא מתייחס לידו המושטת: "כאן זה היום.  איפה היית שם את אתמול?  את מחר?"  או: "כאן זה השבוע.  איפה היית שם את השבוע שעבר?  את השבוע הבא?  או: "כאן זה הקיץ.  איפה היית שם את האביב?  את הסתיו?" וכן הלאה. 

הנה תוצאות הניסוי (לחצו להגדלה):

כ – 96% מהמשתתפים סידרו את התמונות על ציר אופקי (ולא אנכי, למשל).  הכיוון בו המשתתפים סידרו את הכרטיסים התאים לכיוון הכתיבה בשפת האם שלהם.  כל דוברי האנגלית סידרו את הכרטיסים משמאל לימין, בעוד שרק דובר עברית אחד סידר את הכרטיסים בכיוון זה.  שאר דוברי העברית סידרו את הכרטיסים מימין לשמאל.   

במשימת ההצבעה, החוקרים ראו ש – 74% מהתשובות היו על ציר אופקי ביחס לנקודת האמצע עליה הצביע הנסיין (ולא כלפי מעלה או מטה).  דוברי אנגלית "סידרו את הזמן" משמאל לימין בכ – 98% מהפעמים (כלומר, מיקמו אירוע מוקדם משמאל לאירוע בהווה ואירוע מאוחר מימין לאירוע בהווה).  דוברי עברית "סידרו את הזמן" מימין לשמאל בכ- 90% מהפעמים.     

בניסוי השני, החוקרות הראו לקבוצה אחרת של סטודנטים מסטנפורד ומאוניברסיטת תל אביב זוגות של תמונות שהוקרנו על מסך בזו אחר זו באותו מיקום. הסטודנטים התבקשו ללחוץ על כפתור שנכתב עליו "מאוחר" אם התמונה השניה יצגה לדעתם נקודת זמן מאוחרת מהתמונה הראשונה, ועל כפתור שנכתב עליו "מוקדם" אם התמונה השניה יצגה לדעתם נקודת זמן מוקדמת מהתמונה הראשונה.   הסטודנטים התבקשו להגיב מהר ככל האפשר. 

דוברי עברית הגיבו מהר יותר כאשר המקש "מוקדם" היה בצד ימין והמקש "מאוחר" היה בצד שמאל מאשר כאשר המקשים היו הפוכים.  אצל דוברי אנגלית המצב היה הפוך:  הם הגיבו מהר יותר כאשר המקש "מאוחר" היה בצד ימין והמקש "מוקדם" היה בצד שמאל מאשר כאשר המקשים היו הפוכים.

ממצא זה מזכיר את אפקט SNARC   מתחום הקוגניציה החשבונית.  כאשר מציגים לאנשים מספרים בטווח מסוים (נניח, בין 0 ל-10) ומבקשים מהם לבצע משימה פשוטה עמם (למשל, להחליט לגבי כל מספר אם הוא זוגי או אי זוגי), אנשים מגיבים למספרים קטנים מהר יותר ביד שמאל, ולמספרים גדולים הם מגיבים מהר יותר ביד ימין.  חוקרים מפרשים תופעה מעניינת זו בכך שיש לנו "ציר מספרים מנטלי".  מספרים גדולים מיוצגים "בצד ימין"  ומספרים קטנים "בצד שמאל".  אך גם אפקט סנארק מושפע מכיוון הקריאה.  הקישור בין מספרים גדולים וצד ימין ומספרים קטנים וצד שמאל נמצא אצל אנשים שקוראים וכותבים משמאל לימין.  אפקט סנארק אצל דוברי עברית הוא קטן יותר או אפילו הפוך. 

אפקט סנארק עשוי להעיד על קיומו של ציר מספרים מנטלי; והמחקרים שלפנינו עשויים להעיד על קיומו של ציר זמן מנטלי.  אנחנו יודעים שציר המספרים המנטלי הוא לוגריתמי.  כלומר, מספרים קטנים נחווים כרחוקים יותר זה מזה ולכן מובחנים יותר זה מזה, ואילו מספרים גדולים נחווים כקרובים יותר זה לזה ולכן פחות מובחנים זה מזה.  האם ציר הזמן המנטלי הוא לוגריתמי אף הוא?  שאלה מעניינת.

בכל מקרה, כאשר המשתתפים התבקשו להגיב לתמונות המוקדמות או המאוחרות באמצעות מקשים שהוצבו בכיוון ההפוך מהכיוון האינטואיטיבי עבורם, זה הקשה עליהם והאט אותם.   

וכאן הקשר למבחן סידור תמונות, למשל.  ההנחיות במבחני הוכסלר אומרות לבוחן לסדר את התמונות מצד שמאל לצד ימין של הילד, להדגים לילד סידור של סיפור משמאל לימין, וכך הנחיות אלה "מכוונות" את הילד לסדר את הסיפורים משמאל לימין. 

במדריך לבוחן של מבחני WAIS ו – WISCR95 כתוב, שלעתים הילד יתחיל את הסידור מימין במקום משמאל.  במקרה זה יש לשאול אותו:  "איפה מתחיל הסיפור שלך?" ואם הסיפור מסודר היטב לתת את הניקוד למרות שכיוון הסידור היה הפוך.

זו דוגמה קטנה לכך שלא נעשתה התאמה מספקת של תת מבחן זה לתרבות הישראלית.  ככל הנראה, רוב הילדים הישראלים מסדרים את הסיפורים במבחני הוכסלר משמאל לימין מכיוון שהם הבינו מתוך ההדגמה ומתוך הכיוון בו הפסיכולוג מסדר את התמונות, שהם צריכים לפעול בכיוון זה.  אך כנראה שהכיוון הנוח ביותר לילדים ישראלים הוא לסדר את התמונות מימין לשמאל, וכך הם היו עושים באופן ספונטני לו ההנחיות לא היו מכוונות אותם אחרת.  אם נוסיף לכך תכנים שיש בחלק מהסיפורים המתאימים לתרבות האמריקנית יותר מאשר לתרבות הישראלית, נקבל מקור קושי נוסף.

פטיש, יאיר לפיד ואפקט סנארק: הרהורים על קוגניציה גופנית

כאשר אדם מתבונן בתמונה של פטיש, מעוררים במוחו אזורים מוטורים הקשורים לשימוש בפטיש.  ממצאים כגון זה ערערו בשנות השמונים של המאה העשרים כמה הנחות יסוד של הקוגניציה.  בין שנות הששים לשנות השמונים המוח נתפס כמעבד מידע אבסטרקטי.  מערכות מוטוריות ותפיסתיות לא נחשבו כרלוונטיות להבנה של תהליכים קוגניטיבים "מרכזיים".  חשבו שהן משרתות רק אמצעי קלט ופלט פריפריאלים.

כך, היצוג של מושגים במוח נתפס כמופשט.  במוח יש יצוג מופשט של המושג "פטיש".  היצוג המופשט מקושר ליצוג חזותי של פטיש, ליצוג פונולוגי של המלה פטיש שמאפשר לנו לומר אותה, ואולי גם ליצוג מוטורי של רצף התנועות אותו אנו עושים כאשר אנו משתמשים בפטיש.  כשרואים פטיש, היצוג החזותי מוביל ליצוג המופשט של המושג פטיש, וכך אנו מזהים אותו. 

אבל אם אנו רק רואים תמונה של פטיש, בלי להתכוון לעשות שימוש בפטיש באותו רגע, למה שיעוררו יצוגים מוטורים הקשורים במושג זה?  ואם יצוגים מוטורים מעוררים גם בלי כוונה לבצע פעולה מוטורית, האם הם חלק מהותי מהיצוג של המושג "פטיש"? כלומר, האם היצוג של "פטיש" הוא פחות מופשט מכפי שחשבנו?

בשנות השמונים של המאה העשרים החלה ההבחנה בין הקוגניציה לבין התפיסה והמוטוריקה להיטשטש.  חוקרים החלו לחשוב שכדי להבין את המוח צריך להבין את הקשר שלו עם הגוף הפיסי שיוצר אינטראקציה עם העולם. הקוגניציה עשויה לא להיות ממוקדת רק במוח אלא להתבצע בחלקה גם על ידי מערכות סנסורימוטוריות.

גישה זו, שיש לה כמה וריאציות, נקראת EMBODIED COGNITION.  קשה לתרגם ביטוי זה:  קוגניציה מוגשמת (מהמלה גשמי)?  קוגניציה גופנית?  אף אחד מהם לא נשמע טוב.  

מערכות התפיסה והמוטוריקה הן חלק מהקוגניציה הן "בזמן אמת" והן שלא בזמן אמת:

בזמן אמת, פעולות קוגניטיביות רבות כוללות תפיסה ופעולה מוטורית.  למשל, ביצוע מבחן קוביות בוכסלר הוא פעולה קוגניטיבית הכוללת תפיסה ומניפולציה של אובייקטים בעולם האמיתי.  כך גם נהיגה.  במהלך ביצוע הפעולות הקוגניטיביות הללו, המידע התפיסתי ממשיך לזרום ולהשפיע על העיבוד הקוגניטיבי ועל המוטוריקה.  גם הפעולות המוטוריות עצמן משפיעות על הקוגניציה.  כלומר, התפיסה, המוטוריקה והקוגניציה משפיעות זו על זו בעת ביצוע הפעולה.   

אבל גם פעולות קוגניטיביות שלא מתרחשות בזמן אמת משתמשות במערכות של תפיסה ומוטוריקה.  למשל, אם אני כרגע רואה בדמיוני את חוף הים, זוהי פעילות קוגניטיבית אך היא לא כוללת תפיסה של אובייקטים בעולם האמיתי (אני לא נמצאת עכשיו בים).  תהליך כזה של יצירת דימוי ומניפולציה בו (אני יכולה לראות בדמיוני את הים הופך לורוד)  הוא תהליך של עיבוד חזותי לכל דבר, למרות שהוא נערך ללא גירוי חזותי.  כדי ליצור דימוי מנטלי אנו משתמשים במערכת התפיסה.  דימוי מנטלי הוא כלי עזר לחשיבה.  למשל, הוא עוזר מאד לפתור את "בעית הנזיר הבודהיסטי".   בבעיה זו יש להוכיח,  שנזיר שמטפס על הר מזריחה ועד שקיעה ביום אחד ויורד מההר ביום השני חייב לעבור בנקודה מסוימת בשביל בדיוק באותו זמן בשני הימים.   כאשר מדמיינים את מסלולי ההליכה של הנזיר "זה על גבי זה",  ניתן "לראות" מייד שהנזיר העולה והנזיר היורד חייבים לחלוף זה על פני זה בנקודה כלשהיא. 

היבט אחר של קוגניציה גופנית נחשף באמצעות השפה.  אנו משתמשים במטפורות רבות הנשענות על חוויות גופניות.

המדורג שני במפלגת כחול לבן, יאיר לפיד אמר בפתח ישיבת הסיעה: "אני מכבד את החלטת הבוחרים. לא ניצחנו את הסיבוב הזה. אני מודיע לליכוד, לקואליציה - אנחנו הולכים למרר את חייהם. נגמרו הימים שבהם האופוזיציה ניסתה לזחול לממשלה". 

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5492502,00.html

דימוי הזחילה הוא גופני, וכך גם הביטוי "נמרר את חייו", שנשען על חוש הטעם.  תיאורטיקנים של קוגניציה גופנית כמו GEORGE LAKOFF טוענים שאנו מבינים מושגים מופשטים רבים באמצעות מטפורות המעוגנות בגוף.   למשל יחסי אהבה, לדעת לייקוף, מבוססים על דימויים של הליכה/דרך/מסע.  "דרכם היתה סוגה בשושנים"; "הם רכבו באושר אל השקיעה"; "יחסיהם עלו על שרטון"; "דרכיהם נפרדו"; "יחסיהם הגיעו למבוי סתום/לפרשת דרכים"  הן כמה דוגמאות לכך.  דימויי הדרך קרובים לחוויה הגופנית, ועוזרים להמחיש את המושג המופשט.

בתחום החשבון,  יתכן שהקוגניציה הגופנית באה לידי ביטוי באפקט SNARC - spatial-numerical association of response codes .    כאשר מציגים לאנשים מספרים בטווח מסוים (נניח, בין 0 ח-10) ומבקשים מהם לבצע משימה פשוטה עמם (למשל, להחליט לגבי כל מספר אם הוא זוגי או אי זוגי), אנשים מגיבים למספרים קטנים מהר יותר ביד שמאל, ולמספרים גדולים הם מגיבים מהר יותר ביד ימין.  חוקרים מפרשים תופעה מעניינת זו בכך שיש לנו "ציר מספרים מנטלי".  מספרים גדולים מיוצגים "בצד ימין"  ומספרים קטנים "בצד שמאל".  אפקט זה נמצא בדרכים שונות: כאשר מבקשים מאנשים לומר מספרים אקראיים שעולים בדעתם, הם נוטים לומר מספרים גדולים יותר כאשר הם מפנים ראשם ימינה ומספרים קטנים יותר כאשר הם מפנים ראשם שמאלה.  השפעה אפשרית נוספת של הגוף על הקוגניציה ניתן לראות בניסוי אחר, בו קבוצה אחת של אנשים החזיקה את האצבעות במצב של "רווח קטן" בין הבוהן לאצבע בזמן שאמרו מספרים שעלו בדעתם, בעוד שקבוצה שניה החזיקה את האצבעות במצב של "רווח גדול" בין הבוהן לאצבע בזמן שאמרו מספרים שעלו בדעתם.  הקבוצה שהחזיקה "רווח קטן" נטתה לומר מספרים קטנים, בעוד שהקבוצה שהחזיקה "רווח גדול" נטתה לומר מספרים גדולים. 

חיבור (קטן) אל הדיאגנוסטיקה

מסתבר, שאפקט סנארק מושפע גם מכיוון הקריאה.  הקישור בין מספרים גדולים וצד ימין ומספרים קטנים וצד שמאל נמצא במדינות בהן כיוון הקריאה הוא משמאל לימין.  כאשר בדקו מבוגרים דוברי שפות בהן כיוון הקריאה הוא מימין לשמאל (למשל, עברית), מצאו אפקט סנארק קטן יותר או אפילו הפוך.  יותר מזה: מספר דקות של קריאה ברוסית (משמאל לימין) או בעברית (מימין לשמאל) משפיע על אפקט סנארק אצל נבדקים דו לשוניים בעברית ורוסית.  לאחר קריאה ברוסית, מספרים גדולים נתפסים "בצד ימין" ומספרים קטנים "בצד שמאל".  לאחר קריאה בעברית – האפקט חלש יותר.  יש השערה שאפקט סנארק קשור לכיוון בו מלמדים את הילד למנות אובייקטים (מימין לשמאל או משמאל לימין). 

במהלך הפיתוח של מבחן הוודקוק בעברית ובערבית, עמדו לפתחנו שאלות דומות: האם להציג גירויים חזותיים שונים משמאל לימין (כפי שהוצגו במקור) או מימין לשמאל?  האם לבקש מהילד לעבוד משמאל לימין או מימין לשמאל? האם ילד עולה שרגיל לקרוא בשפה שכתובה משמאל לימין, יבצע משימות מימין לשמאל באותה מידה של קלות ומהירות כמו ילד שקורא בעברית?  עד כמה נורמות למשימות כאלה תהיינה מוטות לרעתו?   השתדלנו לבנות את המבחן כך שכל ילד יוכל לעבוד בכיוון העבודה שנוח וטבעי לו.

 Dehaene, S., Bossini, S., & Giraux, P. (1993). The mental representation of parity and number magnitude. Journal of 

Experimental Psychology: General, 122(3), 371.

Fischer, M. H., & Shaki, S. (2018). Number concepts: abstract and embodied. Philosophical Transactions of the Royal Society B: Biological Sciences, 373(1752), 20170125.

Wilson, M. (2002). Six views of embodied cognition. Psychonomic bulletin & review, 9(4), 625-636

האם יש לנו ציר מספרים מנטלי מולד? ומהו אפקט סנארק?

Patro, K., & Haman, M. (2012). The spatial–numerical congruity effect in preschoolers. Journal of Experimental Child Psychology, 111(3), 534-542.‏

אפקט סנארק  SNARC (spatial– numerical association of response codes) effect – קישור בין תגובה מספרית למרחבית. 

לפני שנבין מהו האפקט, נראה כיצד בודקים אותו.

מציגים לאנשים זוג מספרים על מסך (למשל, 7 ו – 2).  עליהם ללחוץ במהירות האפשרית על המקש הימני אם המספר המוצג בצד ימין גדול יותר בערכו מהמספר המוצג בצד שמאל, וללחוץ במהירות האפשרית על המקש השמאלי אם המספר המוצג בצד שמאל גדול יותר בערכו מהמספר המוצג בצד ימין.  

דרך דומה לבדוק את האפקט היא להציג לאנשים זוג מספרים על המסך ולבקש מהם ללחוץ במהירות האפשרית על המקש הימני אם המספר המוצג בצד ימין קטן יותר בערכו מהמספר המוצג בצד שמאל, וללחוץ במהירות האפשרית על המקש השמאלי אם המספר המוצג בצד שמאל קטן יותר בערכו מהמספר המוצג בצד ימין.

מה מגלים במשימות אלה?

מסתבר, שאנשים מגיבים מהר יותר למספרים קטנים המופיעים בצד שמאל ולמספרים גדולים המופיעים בצד ימין. 

כלומר, כאשר צריך לשפוט מי המספר הגדול יותר בערכו, אנשים מגיבים מהר יותר כאשר המספר הגדול מוצג בצד ימין מאשר כאשר הוא מוצג בצד שמאל.  כאשר צריך לשפוט מי המספר הקטן יותר בערכו, אנשים מגיבים מהר יותר כאשר המספר הקטן מוצג בצד שמאל מאשר כאשר הוא מוצג בצד ימין.

חוקרים חושבים שההסבר לתופעה מעניינת זו הוא קיומו של ציר מספרים מנטלי, שעליו אנו ממקמים מספרים הולכים וקטנים משמאל ומספרים הולכים וגדלים מימין. 

יש הטוענים, שאפקט סנארק נובע מהשפעה תרבותית.  ילדים נחשפים לכיווניות שמתקדמת משמאל לימין כאשר הם נחשפים לכיוון הקריאה (לפחות באנגלית)  ולדרך בה בנויים אמצעי מדידה מקובלים (למשל, סרגל בנוי עם מספרים הולכים ועולים משמאל לימין).  בהמשך הילדים לומדים את ציר המספרים, ואז אפקט סנארק קשור אולי ליכולת שלנו לראות בעיני רוחנו את ציר המספרים שלמדנו.

אבל לאחרונה נמצאו עדויות לכך שאפקט סנארק קיים אצל ילדים צעירים שטרם למדו לקרוא, שטרם למדו על ציר המספרים ושלא נחשפו באופן פורמלי לאמצעי מדידה, ואפילו אצל חיות!  האם ייתכן, שאנחנו נולדים עם ייצוג מנטלי של כמויות קטנות "בצד שמאל" של המרחב ושל כמויות גדולות "בצד ימין" של המרחב?

כדי לחקור שאלה זו, Patro & Haman בדקו את אפקט סנארק עם קבוצה של 96 ילדים בני ארבע.  קבוצה זו חולקה לשתי תת קבוצות:  48 ילדים מונים (ילדים שיכולים למנות כמות של עד עשרה חפצים), ו – 48 ילדים שעדיין אינם מונים.  רכישת עקרונות המניה נחשבת לצעד מכריע בהתפתחות מערכת המספרים הסמלית (מערכת המספרים הסמלית היא היכולת לייצג כמויות באמצעות מספרים ולהבין את הסדר בו מסודרים המספרים).  כך חקרו  Patro & Haman את הקשר בין כמות למיקום מרחבי הן לפני רכישת הקריאה והן לפני רכישת השפה המתמטית.

הילדים ראו על מסך מחשב שני מקבצים של מלבנים.  בכל מקבץ היתה כמות של בין שניים לעשרה מלבנים.  הילדים התבקשו לגעת כמה שיותר מהר במקבץ שבו נמצאת הכמות הגדולה ביותר של מלבנים.  קבוצה נוספת של ילדים התבקשה לבצע את אותה משימה, אך היה עליהם לגעת כמה שיותר מהר במקבץ שבו היתה הכמות הקטנה ביותר של מלבנים.  אם קיים אפקט סנארק בגיל הזה, הילדים יצביעו מהר יותר על כמויות גדולות יותר שמופיעות בצד ימין ועל כמויות קטנות יותר שמופיעות בצד שמאל.    

ואכן, בקבוצת הילדים שלא מנו, התקבל אפקט סנארק מלא – תגובות לשאלה "איפה יש יותר" היו הרבה יותר מהירות כשהכמות הגדולה של המלבנים הופיעה בצד ימין, ותגובות לשאלה "איפה יש פחות" היו הרבה יותר מהירות כשהכמות הקטנה של המלבנים הופיעה בצד שמאל. 

בקבוצת הילדים שידעו למנות התקבל אפקט סנארק חלקי - תגובות לשאלה "איפה יש יותר" היו הרבה יותר מהירות כשהכמות הגדולה של המלבנים הופיעה בצד ימין, והיתה נטיה לזמני התגובה לשאלה "איפה יש פחות" להיות קצרים יותר כשהכמות הקטנה של המלבנים הופיעה בצד שמאל.  אבל בקבוצה זו של הילדים המונים, האפקט התרחש רק בטווח הכמויות 2-4 בעוד שבטווח הכמויות שבין חמש לעשר התגובות המהירות יותר הופיעו תמיד בצד ימין, גם כאשר הילדים היו צריכים להחליט איפה יש פחות.

לא לגמרי ברור למה התוצאות בקבוצת הילדים המונים היו לא חד משמעיות.  אך לגבי קבוצת הילדים שלא מנו, התוצאות היו מרשימות ויכולות לרמוז על כך שיש לנו נטיה מולדת לייצג מספרים קטנים בצד שמאל של המרחב ולייצג מספרים גדולים בצד ימין שלו.