McGill, R.
J., Dombrowski, S. C., & Canivez, G. L. (2018). Cognitive profile
analysis in school psychology: History, issues, and continued concerns. Journal of school psychology, 71,
108-121.
מאמר
זה קורא תיגר על הגישה בה אנו עובדים, אך חשוב להציג אותו כדי להביא מגוון דעות
לידי ביטוי.
בשנות
הארבעים של המאה העשרים רווחה השיטה של ניתוח פערים בין תת מבחנים בודדים במבחני
משכל. הספר של Rapaport, Gil, and Schafer (1945) למשל פירט את המשמעות הקלינית של פרופילים
שונים של תת מבחנים.
במהלך
שנות התשעים, סדרה של מחקרים לא מצאה עדות לכך שפרופילים מסוימים אכן קשורים
לתסמונות מסוימות. בנוסף, גישת ניתוח
הפערים בין תת מבחנים לא התחשבה מספיק בטעויות מדידה שמשפיעות על הציון של כל תת
מבחן בודד. כתוצאה מכך חוקרים כגון McDermott, Fantuzzo, and Glutting (1990) האיצו בפסיכולוגים "פשוט לומר לא" לניתוח פערים בין תת
מבחנים בודדים.
אני
זוכרת אמירות כאלה בהקשר למבחן WISCR95. בכנסים להטמעת המבחן
נאמר לנו ליחס חשיבות רק לרמת המשכל הכללית ולא לשער השערות על פערים בין תת
מבחנים בודדים. מעטים היו הפסיכולוגים
שהחלו לעבוד כך. ככל הנראה, ברגע שאנו
רואים נתונים, אנו נוטים לפרש אותם ולהעניק להם משמעות.
עם
פרוץ ה – CHC
לחיינו (בארה"ב בשנת 2001 ואצלנו כעשר שנים לאחר מכן) נראה היה שגישה זו
מציבה לנו חלופה הולמת: במקום לנתח פערים
בין תת מבחנים בודדים, ננתח את הנתונים ברמת יכולות רחבות. במקום להשוות את הילד לעצמו ("למה הוא
קיבל בידיעות 10 ובצד שווה 'רק' 8"?) נשווה את הציונים של הילד במבחנים
שבודקים יכולת מסוימת לממוצע של האוכלוסיה באותה יכולת. הציונים של יכולות (מקבצים של מבחנים) הם
מהימנים יותר מהציונים של תת מבחנים בודדים.
לכן עבודה מבוססת יכולות קוגניטיביות רחבות תהיה מועילה יותר לילד באופן
קליני.
סגנון
זה של עבודה נשען על האמונה שהמשכל מורכב מיכולות קוגניטיביות רבות ושונות. אך לא כל החוקרים מסכימים עם עמדה זו. לאחרונה קבוצת חוקרים אמריקנים קוראת עליה תיגר
בקול הולך ומתעצם.
בעיה אחת (מאד קטנה, לדעתי) עם ניתוח על פי
יכולות רחבות קשורה ליציבות פרופיל היכולות הרחבות. כאשר
יש לילד יכולת רחבה נמוכה, אנו ממליצים על התערבות לשיפור התפקוד של הילד באותה
יכולת, מתוך הנחה ששיפור זה יביא לשיפור בהישגים הלימודיים של הילד. למשל, אם לילד יש ידע מגובש נמוך, שגורם לדעתנו
לכך שהילד יתקשה להבין את הנקרא, נוכל להמליץ על קריאה מרובה, העשרת שפה, הוראה
מפורשת של חוקי דקדוק וכו'. זאת מתוך הנחה
ששיפור הידע המגובש ישפר את הבנת הנקרא.
המלצה
זו נשענת על ההנחה שהידע המגובש של הילד נמוך באופן יציב, ויהיה נמוך לפחות בשנתיים
שלוש הקרובות (במיוחד אם לא יקבל את ההתערבות הנדרשת). Watkins and Smith (2013) ניתחו
את היציבות לאורך זמן של האינדקסים במבחן ה – 4WISC.
שלוש מאות ארבעים וארבעה תלמידים נבחנו פעמיים, במסגרת בחינת זכאותם לשירותי
חינוך מיוחד. הזמן הממוצע בין שתי הבחינות
היה 2.84 שנים. מקדמי היציבות של ציוני
האינדקס נעו בין 0.65 ל – 0.76 (לא רע לדעתי). בין 29% ל – 44% מציוני האינדקסים השתנו ב – 10
נקודות או פחות בין שתי הבדיקות (נזכיר, שעשר נקודות זה פחות מסטית תקן אחת כאשר
הממוצע של האינדקס הוא 100 וסטית התקן היא 15).
אינדקס חזק או חלש באופן בולט נשאר חזק או חלש ביחס לאינדקסים האחרים גם
במדידה השניה. לדוגמה אם ילד קיבל בזמן
הבחינה הראשון פרופיל של הבנה מילולית 81, היסק תפיסתי 109, זיכרון עובד 79
ומהירות עיבוד 74, קיימת הסתברות של 98% שההיסק התפיסתי ישאר ציון האינדקס הגבוה
ביותר בזמן הבחינה השני, אבל
הוא ככל הנראה יהיה קרוב יותר לשאר האינדקסים בגלל רגרסיה אל הממוצע. כך, באופן כללי, מרבית הכוחות והקשיים שזוהו יהיו
פחות קיצוניים בבדיקה חוזרת. חשוב
לקחת את זה בחשבון כאשר שוקלים אם לבחון שוב ילד שנבחן לראשונה בגן, למשל.
כמובן
שיתכן שבזמן שחולף בין שתי הבדיקות חלים שינויים ביכולות הקוגניטיביות בשל
התערבויות שהילד מקבל. לצערנו אין די מחקר
אמפירי שמראה השפעות חזקות ומתמשכות כאלה של התערבויות על ציונים במבחן משכל.
בעיה נוספת בעבודה עם יכולות רחבות היא
הגדלת הסיכוי לטעות מס.1, כלומר
למציאת יכולת נמוכה למרות שאותה יכולת היא בעצם תקינה אצל הילד. ככל שמפיקים מדדים רבים יותר, כך גדל הסיכוי
שאחד מהם יהיה נמוך. זה לא בהכרח מעיד על קושי
אצל הילד.
בעיה שלישית בעבודה עם יכולות רחבות קשורה
לתוקף המבנה של מבחן המשכל בו משתמשים. אם גורם שמייצג יכולת רחבה כמו עיבוד
חזותי לא מאותר בניתוח גורמים, הציון המייצג את היכולת הזו עלול להיות אשליה.
קיימים
שני סוגים של ניתוח גורמים: מגשש
ומאשש. שיטות אלה משלימות זו את זו. כאשר התוצאות שלהן עולות בקנה אחד, לפסיכולוגים
יכול להיות בטחון גדול יותר בגישה הפרשנית המוצעת עבור המבחן והציונים שלו.
בניתוחי
גורמים עצמאיים למבחני המשכל שנערכים על ידי קבוצת החוקרים שקוראת תיגר על ניתוח
מבחני המשכל על פי יכולות רחבות, נמצא במבחנים שונים מבנה יכולות שונה מזה שפורסם
ע"י המו"ל של המבחן. למשל, Dombrowski, McGill, and Canivez (2017) ערכו ניתוח גורמים מגשש כדי לבחון את המבנה של מבחן
וודקוק ג'ונסון 4 (להזכירכם, בארץ יצא בקרוב מבחן וודקוק ג'ונסון 3). הם מצאו עדות בלתי מספקת לתמיכה בשבע יכולות ה -
CHC שהמבחן אמור לבדוק. במקום זה, הם מצאו שהנתונים תומכים במבנה של
ארבע יכולות הדומה למבנה של הוכסלר (הבנה מילולית, עיבוד חזותי, זיכרון עובד,
מהירות עיבוד). מודל חלופי זה נמצא כמתאים
טוב יותר לנתוני המדגם של מבחן הוודקוק ג'ונסון 4 גם בניתוח גורמים מאשש שבוצע על
ידי Dombrowski, McGill, & Canivez, (2018). .
בעיה
זו נמצאה גם במבחני משכל אחרים. Canivez, Watkins, and
Dombrowski (2017)ערכו ניתוח
גורמים מאשש כדי לבחון את מבנה מבחן WISC5.
התוצאות מ – 16 תת מבחנים ומדדים של יכולות רחבות לא תמכו במודל בן חמשת
הגורמים שהוצע על ידי המו"ל של המבחן.
במקום זה, נמצא שמודל בן 4 גורמים, שעולה בקנה אחד עם מבנה מבחן WISC4
(הבנה מילולית, עיבוד תפיסתי, זיכרון עבודה, מהירות עיבוד) התאים לנתונים בצורה
הטובה ביותר. שלושה מהגורמים הללו היו חלשים יחסית. היכולת הרחבה הנבדלת ביותר מרמת המשכל הכללית
היתה מהירות העיבוד. חוקרים אלה הסיקו
שניתן לפרש במבחן זה רק את מנת המשכל הכללית ואת מהירות העיבוד.
עד כמה עבודה לפי יכולות רחבות היא יעילה
ומשמעותית? הקשרים בין היכולות הקוגניטיביות לתחומי ההישג
מתועדים היטב במחקר, למשל כאן: (Cormier, .Bulut, McGrew, & Sing, 2017;
McGrew & Wendling, 2010) אך חלק מהמחקרים הללו לא לוקחים בחשבון את
ההשפעה של רמת המשכל הכללית. במחקרים
שלקחו בחשבון את רמת המשכל הכללית, למשל , McGill
and Busse (2015) נמצא שרמת המשכל הכללית הסבירה כ55% מהשונות בקריאה, ושאר היכולות הרחבות ביחד תרמו רק עוד 6% שונות
מנובאת מעבר לרמת המשכל הכללית. היכולת
הרחבה שבדרך כלל מנבאת את רוב השונות בהישגים מעבר לרמת המשכל הכללית היא הידע
המגובש. יש פסיכולוגים שיחשבו שכדאי לבדוק
את היכולות כדי לנבא את ה – 6% הנוספים הללו.
פסיכולוגים אחרים יטילו ספק בתועלת מבחינת זמן ומשאבים.
בתגובה לטיעונים אלה, חוקרים שאמונים על
ניתוח יכולות, כגון פלאנגן ומקגרו, סוברים שהשיטה בה מתבצעים ניתוחי הגורמים
העצמאיים מטה את הכף לטובת רמת המשכל הכללית ולרעת היכולות הרחבות. אך גם
פלאנגן וחבריה מעודדים את הפסיכולוגים להשתמש לא רק בנתונים של הציונים של הילד
ביכולות השונות אלא גם במקורות מידע שונים על אותה יכולת אצל הילד (למשל, דיווחי
המורה, ההורים והילד עצמו, ותצפית קלינית במהלך האבחון). קיימים
גם מחקרים שתומכים בשימוש בניתוח פרופיל היכולות הרחבות ובשלבי ההגדרה של לקות
למידה על פי פלאנגן. למשל, במחקר של Feifer, Nader, Flanagan,
Fitzer, and Hicks (2014) סווגו 216 ילדים בבי"ס יסודי לשש קבוצות על פי היכולת הקוגניטיבית
הנמוכה באותה קבוצה. הילדים עברו את מבחן
הוודקוק ג'ונסון 3 הקוגניטיבי ומבחני הישג.
נמצא שהנמכות בעיבוד שמיעתי, זיכרון לטווח קצר, תפקודים ניהוליים (יכולת
פלואידית) ומהירות עיבוד תרמו במידות שונות לקשיים בפענוח מלים, שטף, והבנת הנקרא.
Canivez,
G. L., Watkins, M. W., & Dombrowski, S. C. (2017). Structural validity of
the Wechsler Intelligence Scale for Children-Fifth Edition: Confirmatory factor
analyses with the 16 primary and secondary subtests. Psychological Assessment,
29, 458–472
Cormier,
D. C., Bulut, O., McGrew, K. S., & Sing, D. (2017). Exploring the relations
between Cattell-Horn-Carroll (CHC) cognitive abilities and mathematics
achievement. Applied Cognitive Psychology, 31, 530–538.
Dombrowski,
S. C., McGill, R. J., & Canivez, G. L. (2017). Exploratory and hierarchical
factor analysis of the WJ-IV cognitive at school age. Psychological Assessment,
29, 394–407.
Dombrowski,
S. C., McGill, R. J., & Canivez, G. L. (2018). An alternative
conceptualization of the theoretical structure of the WJ IV cognitive at school
age: A confirmatory factor analytic investigation. Archives of Scientific
Psychology, 6, 1–13
Feifer,
S. G., Nader, R. G., Flanagan, D. P., Fitzer, K. R., & Hicks, K. (2014).
Identifying specific reading subtypes for effective educational remediation.
Learning Disabilities: A Multidisciplinary Journal, 20, 18–30.
McDermott,
P. A., Fantuzzo, J. W., & Glutting, J. J. (1990). Just say no to subtest
analysis: A critique on Wechsler theory and practice. Journal of
Psychoeducational Assessment, 8, 290–302.
McGill,
R. J., & Busse, R. T. (2015). Incremental validity of the WJ III COG:
Limited predictive effects beyond the GIA-E. School Psychology Quarterly, 30,
353–365.
McGrew,
K. S., & Wendling, B. J. (2010). Cattell-Horn-Carroll cognitive-achievement
relations: What we have learned from the past 20 years of research. Psychology
in the Schools, 47, 651–675.
Rapaport,
D., Gil, M., & Schafer, R. (1945). Diagnostic psychological testing: The
theory, statistical evaluation, and diagnostic application of a battery of
tests. Vol. 1. Chicago: Yearbook Medical
Watkins,
M. W., & Smith, L. G. (2013). Long-term stability of the Wechsler
intelligence scale for children-fourth edition. Psychological Assessment, 25,
477–483.
.png)
