האם קיים גורם כללי של פסיכופתולוגיה/בריאות נפשית?

במהלך עשרות השנים האחרונות אנו עדים לעליה דרמטית במספר ההפרעות הנפשיות המוגדרות על פי DSM.  DSM1 שיצא בשנת 1952 כלל 128 הפרעות פסיכיאטריות; DSM5 שיצא בשנת 2013 כולל 541 הפרעות Blashfield et al, 2014) ).   קיימת קומורבידיות רבה בין הפרעות נפשיות (קומורבידיות היא מצב בו אדם מתמודד עם שתי הפרעות או יותר בו זמנית).  אחוזי הקומורבידיות בפסיכיאטריה מצייתים באופן גס לכלל החמישים אחוז:  חצי מהאנשים שעומדים בקריטריונים דיאגנוסטים להפרעה אחת עומדים בקריטריונים דיאגנוסטים להפרעה שניה באותו זמן; חצי מהאנשים עם שתי הפרעות עומדים בקריטריונים להפרעה שלישית וכו'. 

קיימת גם קומורבידיות רציפה (אדם מתמודד עם הפרעה א' ולאחר שמתגבר עליה, עליו להתמודד עם הפרעה ב').   למשל, מחקרי אורך מראים שהפרעת חרדה כללית ודיכאון קשורים זה לזה באפן רצפי, כך שאדם שמתמודד אחת מההפרעות הללו בנקודת זמן מסוימת נמצא בסיכון מוגבר לפתח את ההפרעה השניה בעתיד ( Caspi et al, 2014) .

משמעותה של קומורבידיות גבוהה זו היא שעשוי להיות מבנה יותר פשוט לפסיכופתולוגיה מזה שמתקבל על ידי הסיווגים הנוכחיים שמזהים הרבה מאד הפרעות שונות ומובחנות.  

אלברט איינשטיין כתב: "המטרה העליונה של כל תאוריה היא להפוך את המרכיבים הבסיסיים ביותר שלה לפשוטים ומעטים ככל האפשר, מבלי לוותר על ייצוג הולם של אף פרט מתוך החוויה" (.(Carroll,2017     

קלינאים מבחינים בכך שלהפרעות רבות יש מימדים או גורמים משותפים (הגורמים הרחבים הללו מקבילים ליכולות הרחבות במודל CHC).  מחקרים מזהים שני גורמים רחבים המאפיינים הפרעות בילדות:  הפנמה (שיכולה להתבטא בחרדה, דיכאון, פוביות) והחצנה (שיכולה להתבטא בתוקפנות, התנהגות אנטי חברתית, היפראקטיביות – אימפולסיביות).   אנחנו מכירים את שני המימדים הללו היטב ממבחן האכנבך.  הפרעות החצנה מתחילות בדרך כלל בגיל הילדות, ומופיעות יותר אצל בנים, בעוד שהפרעות הפנמה מופיעות יותר בגיל ההתבגרות ואצל בנות.  יש חוקרים המפצלים את גורם ההפנמה לפחד (פוביות) ומצוקה (חרדה, דיכאון).  החצנה והפנמה ממשיכים להתקיים ולאפיין את האישיות ואת הבריאות הנפשית לאורך החיים.  אצל מבוגרים יש חוקרים המוסיפים גורם רחב נוסף:  הפרעות חשיבה.  גורם זה נמצא במתאם של כ – 0.6 עם גורם ההפנמה  ( Caspi et al, 2014). 

בין הפנמה והחצנה קיים אמנם מתאם של 0.4-0.6, אבל חוקרים מתייחסים אליהן כאל לשני גורמים רחבים שונים.  האם הם באמת שני גורמים שונים, או שני קצוות של אותו רצף?  אינטואיטיבית אנחנו מרגישים שאדם גבוה מאד בהחצנה יטה להיות נמוך בהפנמה ולהיפך.  ייתכן שהמתאם החיובי המשמעותי בין הפנמה להחצנה מעיד על קיומו של גורם-על משותף, גורם כללי של פסיכופתולוגיה   general psychopathology factor (אותו החוקרים מכנים P, באנלוגיה ל – g, רמת המשכל הכללית).  כשם שרמת המשכל הכללית מבטאת מתאם בין היכולות הקוגניטיביות הרחבות, כך גורם ה-  P עשוי לבטא את המתאם, השונות המשותפת, בין מימדים שונים של פסיכופתולוגיה ( Caspi et al, 2014).    

אני מסתייגת משמו של גורם העל, "גורם כללי של פסיכופתולוגיה".   למה לנסח על הצד השלילי?  על פי ניסוח זה, ככל שערך ה – P של אדם גבוה יותר, כך מצבו הנפשי גרוע יותר.  מעבר לתחושה הלא נעימה שזה מעורר, גורם זה מתנהג הפוך מ – g ונמצא במתאם שלילי איתו.  עדיף היה לנסח את גורם-העל על הצד החיובי: גורם של בריאות נפשית     General mental health factorולכנותו, למשל, h. 

דבר נוסף, אני חושבת שיש מקום לשתי האחדות:

א.  האחדה בין המשגות של המימדים/הגורמים הרחבים של הפסיכופתולוגיה (הפנמה, החצנה, הפרעות חשיבה) לבין המשגות של האישיות (למשל לפי מודל חמש התכונות הגדולות).  גורם ההפנמה עשוי להיות קשור לתכונת היציבות הרגשית/נוירוטיסיזם (ואולי גם נעימות ומצפוניות); גורם ההחצנה עשוי להיות קשור לתכונת המוחצנות EXTRAVERSION ולתכונת הפתיחות, וגורם של הפרעות חשיבה יכול להיות קשור אף הוא לתכונת הפתיחות (בקצה הקיצוני שלה).  בהמשך הפוסט נראה ממצאי מחקרים על קשרים אלה.  מן הסתם הגורמים הרחבים של הפסיכופתולוגיה מושפעים ומשפיעים על חמש התכונות הגדולות.   

ב. האחדה בין המשגות של אישיות/פסיכופתולוגיה לבין המשגות של היכולות הקוגניטיביות.  אני חושבת שאישיות האדם כוללת הן גורמים כמו חמש התכונות הגדולות, הן גורמים רחבים של פסיכופתולוגיה והן יכולות קוגניטיביות (שמשפיעות על חמש התכונות הגדולות ועל הגורמים של הפסיכופתולוגיה, ומושפעות מהם).  אנחנו מכירים, למשל, את הקשר ההדוק בין תכונת המצפוניות conscientiousness לבין התפקודים הניהוליים. 

 במחקרים שיובאו להלן נבדקו שלושה מודלים אפשריים לבריאות הנפשית/פסיכופתולוגיה אצל ילדים, מתבגרים ומבוגרים:

א. מודל של מספר גורמים רחבים (הפנמה, החצנה, ואצל מבוגרים גם הפרעות חשיבה) שנמצאים במתאם זה עם זה.  כל גורם מבטא את השונות המשותפת (המתאם, ההיבט המשותף) להפרעות הנפשיות הקשורות אליו.  מודל זה מוצג בתרשים א (לחצו להגדלה).

תרשים 1: מודל א: מודל של מספר גורמים רחבים.

ב.  מודל דו גורמי, הרואה את הפסיכופתולוגיה כבעלת שני היבטים: 1)  מספר גורמים רחבים (הפנמה, החצנה ואצל מבוגרים אולי גם הפרעות חשיבה), כאשר כל גורם מבטא את השונות המשותפת להפרעות הנפשיות הקשורות אליו,   ו – 2)  גורם כללי של פסיכופתולוגיה – המבטא את השונות המשותפת לכל ההפרעות הנפשיות.  מודל זה מוצג בתרשים ב'.

תרשים 2: מודל ב: מודל דו גורמי.

ג. מודל ובו גורם אחד כללי של פסיכופתולוגיה המבטא את השונות המשותפת לכל ההפרעות הנפשיות.  במודל זה לא קיימים גורמים רחבים.  מודל זה מוצג בתרשים ג'.

תרשים 3: מודל ג: מודל של גורם אחד.

בפוסט קודם דנו בהבדלים עקרוניים בין מודלים כאלה, בהקשר של היכולות הקוגניטיביות. 

שלושת המודלים נבדקו במחקר בילדים שערכו Martel  וחבריה בשנת 2017.  למחקר גויסו משפחות בברזיל בעת שרשמו את ילדיהן לבית ספר יסודי (הילדים היו בני 9 בממוצע, וההורים בני 35 בממוצע).  מתוך כ – 8000 משפחות החוקרים איתרו כ -  1500 משפחות בהן נמצא סיכון גבוה להפרעות נפשיות, ו – 950 משפחות שבהן לא נמצא סיכון כזה.  בכל המשפחות ערכו החוקרים ראיון מקיף עם ההורים בו נבדק עד כמה קיימים או היו קיימים סימפטומים להפרעה DSMית אצל קרובי משפחה של הילד מדרגה ראשונה (הורים ואחים).  נבדקו סימפטומים לדיכאון, מאניה, פוביות, חרדה,  פאניקה, OCD, פסיכוזה, התמכרויות, ODD ו – CD.  גם סימנים לפסיכופתולוגיה אצל הילד נבדקו בראיונות ובשאלונים שניתנו להורים.  כך בדקו אם יש לילד סימפטומים של פאניקה, פוביות, חרדות, הפרעות אכילה, דיכאון, פוסט טראומה, OCD, CD, ODD ו – ADHD.  וגם ASD.   

המודל שהתאים בצורה הטובה ביותר הן לנתונים של הילדים והן לנתונים של האבות ושל האמהות היה המודל הדו גורמי שהכיל גורם כללי של פסיכופתולוגיה ושלושה גורמים רחבים:  פחד, מצוקה והחצנה.  בין הגורמים פחד ומצוקה היה מתאם גבוה (0.861).  הגורם הכללי הסביר את רוב השונות בפריטים שעלו בראיונות ובשאלונים, הן אצל המבוגרים והן אצל הילדים.

היה מתאם מובהק בין הגורם הכללי לפסיכופתולוגיה של האם והגורם הכללי לפסיכופתולוגיה של הילד.  כך גם לגבי האב.  היה מתאם מובהק בין הגורם הכללי של האם לבין גורמי המצוקה והפחד של הילד.  כך גם לגבי האב.  גורם ההחצנה של האם היה קשור באופן מובהק לגורם הכללי של הילד וגם לגורם ההחצנה של הילד.  גורם ההחצנה של האב היה קשור לגורם ההחצנה של הילד, ונמצא במתאם שלילי עם גורם הפחד של הילד.  כל המתאמים הללו היו בגודל של 0.33 ומטה. 

מחקר במתבגרים נערך ב – 2015 על ידי Patalay וחבריה, שאחד מהם הוא פיטר פונאגי.  במחקר נאספו נתונים מכ – 23500 ילדים שלמדו בכיתות ז' ו – ח' (בגילאים 11-13) בכ – 200 בתי ספר באנגליה.  כעבור שנה נבדק מצבם הנפשי של כ – 10300 מילדי המדגם שוב.  בנוסף, כ – 7500 ילדים שלמדו בכיתה ח' בזמן הבדיקה הראשונה עברו כעבור שנה וחצי מבחן ארצי של הישגים.  כך החוקרים יכלו לבדוק את השפעת הפסיכופתולוגיה על הישגים.  יש לציין שמבין הילדים שעברו את מבחן ההישגים ואת הבדיקה החוזרת של סימפטומים נפשיים היו פחות  בנים ופחות ילדים ממצב סוציואקונומי נמוך. 

בשתי נקודות הזמן הילדים מילאו שני שאלונים ממוחשבים (אחד מהם היה "ME AND MY SCHOOL"  שבדק סימפטומים רגשיים והתנהגותיים ב – 20 פריטים ו - SDQ Strengths and Difficulties Questionnaire (SDQ).  

 גם במחקר זה, הממצאים הראו שמודל ב', המודל הדו גורמי (המוצג בתרשים 4), מסביר את הנתונים בצורה הטובה ביותר.  אבל גם מודל א', עם שני גורמים רחבים בלבד (הפנמה והחצנה) התאים לנתונים כמעט באותה מידה.   במודל א', המתאם בין ההפנמה להחצנה היה 0.45, בעוד שבמודל ב', הדו גורמי, המתאם בין ההפנמה להחצנה היה שלילי וחלש 0.16-.  מצב זה הוא הגיוני, מכיוון שלאחר שלוקחים בחשבון את גורם הפסיכופתולוגיה הכללי, שמבטא את השונות המשותפת לשני הגורמים הרחבים (הפנמה והחצנה), כל אחד משני גורמים אלה מבטא רק את ההיבט הייחודי לו.  לכן המתאם ביניהם יורד מאד.  הגורם הכללי היה במתאם של 0.3 עם הפנמה ו – 0.22 עם החצנה.

 תרשים 4: מודל דו גורמי שהתקבל במחקר Patalay et al, 2015

גורם הפסיכופתולוגיה הכללית ניבא פסיכופתולוגיה, הפנמה והחצנה וכן הישגים אקדמיים עתידיים.  גם גורמי ההחצנה וההפנמה ממודל א' ניבאו פסיכופתולוגיה והישגים אקדמים עתידיים.  גודל האפקט של הגורם הכללי בניבוי פסיכופתולוגיה עתידית היה גדול; החצנה והפנמה היו בעלי יכולת ניבוי קטנה או בינונית.  

מחקר במבוגרים נערך על ידי אבשלום כספי, טרי מופיט וחבריהם בשנת 2014.     הם השתמשו בנתוני מחקר אורך, מחקר דונדין, שעוקב אחרי כ – 1000 אנשים שנולדו בעיירה דונדין בניו זילנד.  האנשים נבדקים מדי פרק זמן החל מגיל שלוש (הבדיקה האחרונה עד כה התבצעה כאשר הם היו בני 38).  הנתונים אליהם אתייחס נאספו מגיל 21 ומעלה (כשהאנשים היו בני 21, 26, 32 ו – 38).  

בכל אחת מההערכות שאלו החוקרים את המשתתפים על סימפטומים שהם חוו בשנה האחרונה (סימפטומים של התמכרות לסמים או לאלכוהול, הפרעת התנהגות, דיכאון, הפרעת חרדה כללית, פחדים/פוביות, אובססיה - קומפולסיה, מניה וסימפטומים של סכיזופרניה).  כמו כן שאלו אותם החוקרים אם במהלך הזמן בין הבדיקות הם נטלו תרופות פסיכיאטריות או היו באישפוז פסיכיטארי.   

גם במחקר זה, המודל שהסביר את הנתונים באופן הטוב ביותר הוא המודל הדו גורמי, שהכיל גורם כללי של פסיכופתולוגיה ושני גורמים רחבים (הפנמה והחצנה).  גם מודל א', שהיו בו שלושה גורמים רחבים (הפנמה, החצנה והפרעות חשיבה) התאים לנתונים אך באופן קצת פחות טוב מהמודל הדו גורמי. 

גורם הפסיכופתולוגיה הכללי, ה – P, הופיע בכל אחד מהגילאים (21, 26, 32 ו – 38).  המתאם בין הגורם הכללי לגורם ההחצנה היה 0.637; המתאם בין הגורם הכללי לגורם ההפנמה היה 0.917 (!).   גורם רחב נוסף, הפרעות חשיבה, היה במתאם כמעט מושלם (0.997) עם הגורם הכללי, מה שמצביע על מצב של כמעט זהות ביניהם.

כספי וחבריו כותבים שכל אדם שיש לו P גבוה עשוי, אם ההפרעה שלו הופכת למספיק חמורה, לחוות תהליכי חשיבה פסיכוטים, בלי קשר לדיאגנוזה ממנה הוא סובל.  מחשבות לא רציונליות ולא רצויות לא קיימות רק בפסיכוזות.  CBT שמכוון לתיקון מחשבות לא מדויקות הוא אחת משיטות הטיפול היעילות ביותר למגוון רחב של הפרעות.  הפרעות בתהליכי חשיבה קיימות בהפרעות אפקטיביות, הפרעות חרדה, הפרעות אכילה, אוטיזם, PTSD, הפרעות סומטופורמיות, הפרעות דיסוציאטיביות, הפרעות זהות, הפרעות אישיות והתמכרויות.  באופן כללי, ההפרעות היחידות שאין בהן מיקוד על הפרעות חשיבה הן הפרעות של הילדות.

במחקר זה נמצא מתאם חיובי (0.3) בין החצנה והפנמה במודל א' אבל מתאם שלילי (0.47-) בין שני הגורמים הללו במודל ב'.  המתאם החיובי  בין הפנמה להחצנה במודל א' הוא סמן לכך שהם לוקחים חלק בגורם הפסיכופתולוגיה הכללי.  לאחר שלוקחים בחשבון את גורם הפסיכופתולוגיה הכללי, אנשים שנוטים להתנהגויות של החצנה (למשל, שימוש בסמים או התנהגות אנטי חברתית) נוטים פחות להתנהגויות של הפנמה (למשל, דיכאון וחרדה) ולהיפך.

גברים נטו יותר להחצנה ונשים נטו יותר להפנמה.  לא היו הבדלים בין המינים בהפרעות חשיבה.  במודל ב' לא היו הבדלים בין המינים בנטיה לפסיכופתולוגיה כללית. 

הקשר עם חמש התכונות הגדולות:

במחקר זה של כספי, מופיט וחבריהם, כל אחד משלושת הגורמים של מודל א' היה קשור באופן מובהק לנעימות נמוכה, מצפוניות נמוכה ונוירוטיסיזם גבוה.  גורם הפסיכופתולוגיה הכללי היה קשור לנוירוטיסיזם גבוה ונעימות ומצפוניות נמוכות.  משמעות הדבר היא שלאנשים עם גורם P גבוה קשה לווסת ולשלוט כאשר הם באים במגע עם אחרים, עם הסביבה ועם העצמי.

לאחר שלוקחים בחשבון את הגורם הכללי, אנשים גבוהים בהחצנה הם בעלי שליטה נמוכה בדחפים (מצפוניות נמוכה), עלולים להיות בעלי נעימות נמוכה (שהתבטאה במחקר זה בתוקפנות, חוצפנות ומניפולטיביות), אבל הם גם מעוררים ונהנים מתשומת לב חברתית (מוחצנות EXTRAVERSION גבוהה).   לאחר שלוקחים בחשבון את הגורם הכללי, אנשים גבוהים בהפנמה הם בעלי יציבות רגשית נמוכה) גבוהים בתכונת ה – (NEUROTICISM  ונוטים להתנהגויות של הימנעות.  מאידך, הם נוטים להיות גבוהים בתכונת הנעימות.  

הקשר עם משכל:

מבוגרים עם גורם פסיכופתולוגיה כללית (P) גבוה קיבלו ציוני משכל נמוכים יותר מבני גילם שיש להם רמות נמוכות יותר של  P.  מבוגרים עם P גבוה הצליחו פחות במבחנים שדרשו קשב, ריכוז, שליטה מנטלית, מהירות עיבוד וקואורדינציה ויזומוטורית.  אנשים שהכירו אותם היטב אמרו שיש להם בעיות קוגניטיביות בחיי היומיום. 

תובנות כלליות:

במחקרים בילדים, מתבגרים ומבוגרים עולה מבנה דו גורמי של הבריאות הנפשית/הפסיכופתולוגיה.  המבנה מכיל גורם כללי של פסיכופתולוגיה וכן שני גורמים רחבים (הפנמה והחצנה). 

טיפול הורי לא הולם בילדות מגביר את הסיכון לגורם פסיכופתולוגיה כללית גבוה.  גם פגיעות בהתפתחות שפה ובהתפתחות קוגניטיבית בילדות, תפקודים ניהוליים חלשים בילדות וקושי בויסות רגשי בילדות הם גורמי סיכון ל - P גבוה בבגרות.  גם הסטוריה משפחתית של הפרעות פסיכיאטריות מגבירה את הסיכון לפסיכופתולוגיה כללית גבוהה.

גורם הפסיכופתולוגיה הכללי משפיע על חמש התכונות הגדולות ומושפע מהן.  גורם P גבוה קשור להנמכה ברמת המשכל הכללית.

כספי וחבריו כותבים, שייתכן שקיימת התקדמות התפתחותית בחומרה של הפסיכופתולוגיה.  אנשים רבים מראים אפיזודה קצרה של הפרעה יחידה.  תת קבוצה קטנה יותר של אנשים ממשיכים ומפתחים סינדרום עקבי של הפנמה או החצנה.   רק מעטים ממשיכים לרמה גבוהה וקיצונית של P, ואז מתפתח אצלם מצב פסיכוטי במהלך ההתבגרות המאוחרת או הבגרות.  ואכן, אפיזודות קצרות של הפרעה אחת הן נפוצות לאורך החיים.  מאידך, לאנשים עם פסיכוזה יש הסטוריה רחבה של הפרעות רבות אחרות.  אדם שיש לו היום סכיזופרניה, היה לו אולי בעבר הפרעת התנהגות או פוביה חברתית.  אנשים עם סיכון גבוה לפסיכופתולוגיה נוטים להיכנס ולצאת מקטגוריות דיאגנוסטיות.  קומורבידיות רציפה היא הכלל ולא היוצא מהכלל.  אנשים שחווים הפרעות קומורבידיות רציפות סובלים גם מפסיכופתולוגיה חמורה יותר. 

אפשר להשוות בין הגורם הכללי לפסיכופתולוגיה לבין חסכים חיסוניים.  אנשים שיש להם חסכים חיסוניים פגיעים יותר לזיהומים ולמחלות.  זיהוי החסך החיסוני מסייע מאד לטיפול באנשים אלה.  כך זיהוי של גורם כללי לפסיכופתולוגיה, אפילו אצל ילדים, יאפשר לבנות התערבות מוקדמת ותכניות מניעה, כמו הדרכת הורים ובניית כישורים של ויסות רגשי.  גורם הפסיכופתולוגיה הכללית מדגיש את הנטיה הכללית לפסיכופתולוגיה ולא מתמקד בקטגוריות ובסימפטומים דיאגנוסטים ספציפים.   אנשים עם גורם פסיכופתולוגיה כללי גבוה הם בעלי סיכוי גבוה יותר לחוות פסיכופתולוגיה במהלך חייהם, כאשר גורמים סביבתיים ואירועי חיים משמשים כמתווכים וכטריגרים לביטוי של הפרעות ספציפיות, או לכיוון הספציפי שהפסיכופתולוגיה "תיקח".   

Blashfield, R. K., Keeley, J. W., Flanagan, E. H., & Miles, S. R. (2014). The Cycle of Classification: DSM-I Through DSM-5. Annu. Rev. Clin. Psychol, 10, 25-51.‏

Caspi, A., Houts, R. M., Belsky, D. W., Goldman-Mellor, S. J., Harrington, H., Israel, S., ... & Moffitt, T. E. (2014). The p factor: one general psychopathology factor in the structure of psychiatric disorders?. Clinical Psychological Science, 2(2), 119-137.

Carroll, S. (2017). The big picture: on the origins of life, meaning, and the universe itself. Penguin.‏

Martel, M. M., Pan, P. M., Hoffmann, M. S., Gadelha, A., do Rosário, M. C., Mari, J. J., ... & Rohde, L. A. (2017). A general psychopathology factor (P factor) in children: Structural model analysis and external validation through familial risk and child global executive function. Journal of abnormal psychology, 126(1), 137.  https://pdfs.semanticscholar.org/ce68/6315f65d19842a226063d861d4a80b213cce.pdf

Patalay, Praveetha, Peter Fonagy, Jessica Deighton, Jay Belsky, Panos Vostanis, and Miranda Wolpert. "A general psychopathology factor in early adolescence." The British Journal of Psychiatry 207, no. 1 (2015): 15-22.

https://cloudfront.escholarship.org/dist/prd/content/qt40f4m10p/qt40f4m10p.pdf

תכונות אישיות רחבות וצרות במודל חמש התכונות הגדולות

  

Caspi, A., Roberts, B. W., & Shiner, R. L. (2005). Personality development: Stability and change. Annu. Rev. Psychol., 56, 453-484.‏

אני ממשיכה לכתוב על נושא חמש התכונות הגדולות, כחלק מנסיוני לפתח נקודת מבט נוספת על היכולות הרגשיות של הילד, ודרך נוספת לאפיין את האישיות הבריאה.  לדעתי אנחנו יכולים ליישם את המודל בעבודה הדיאגנוסטית שלנו, באמצעות שילוב של שימוש בשאלונים, ראיונות עם ההורים, הצוות החינוכי והילד בהם אנו שואלים שאלות שעוזרות לנו לאפיין את הילד לפי חמש התכונות הגדולות, תצפיות בילד בסביבתו הטבעית ותצפית במהלך האבחון.

הנה מאמר נוסף של אבשלום כספי (אותו פגשנו בפוסט קודם), ביחד עם ROBERTS ו – SHINER.  מאמר זה זכה ל – 2142 ציטוטים (!) כך שהוא משפיע מאד בתחום.

בעשור השנים האחרונות (הכוונה היא מן הסתם לשנים 1995-2005) התרחש חיבור תיאורטי בין תיאוריות על טמפרמנט לבין תאוריות על אישיות.  כמו תכונות טמפרמנט, כמעט כל תכונות האישיות מושפעות במידה מסוימת מגנטיקה, והבדלים בינאישיים ב"תכונות אישיות" זוהו גם בחיות (אני יכולה להעיד על הבדלים באישיות בין הכלבה הנוכחית שלי לבין הכלבה הקודמת שהיתה לי).  כמו תכונות אישיות, תכונות טמפרמנט הן תורשתיות רק באופן חלקי ומושפעות גם מהתנסויות עם הסביבה.

  

מודלים של טמפרמנט בינקות ובגיל הרך כוללים בדרך כלל את שש התכונות הבאות:  א. רמת פעילות (מקביל לתכונת המוחצנות).  ב. רגש חיובי/עונג (גם זה קשור לתכונת המוחצנות).  ג.מצוקה עצבנית/כעס/תסכול (מקביל לתכונת היציבות הרגשית).  ד. מצוקה עם פחד/נסיגה ממצבים חדשים (כולל מצבים חברתיים) (גם זה מקביל לתכונת היציבות הרגשית).  ה.  היכולת להיות מורגע. (אולי מקביל לתכונת הנעימות) ו.  טווח קשב/התמדה (מקביל לתכונת המצפוניות). 

מהו מבנה האישיות של ילדים גדולים יותר (ילדי בי"ס יסודי)? ניתוחי גורמים של שאלונים שמילאו הורים ומורים על ילדיהם/הילדים אותם הם מלמדים תומכים בקיומן של התכונות הבאות:  א.מוחצנות/רגש חיובי, ב. יציבות רגשית /רגש שלילי, ג. מצפוניות/ריסון ו – ד. נעימות.  העדויות לתכונת הפתיחות להתנסויות היא קצת יותר חלשה אצל ילדים.  אנחנו רואים, שלילדים יש מבנה אישיות עם תכונות דומות מאד לחמש התכונות הגדולות שמאפיינות אישיות של מבוגרים. 

חמש התכונות הגדולות מייצגות את המימדים הכלליים ביותר של הבדלים בינאישיים באישיות.  כל אחת מהתכונות הגדולות כוללת תכונות ספציפיות, כמו למשל חברותיות או דומיננטיות.  מחקר האישיות התמקד בתכונות הגדולות, אבל ייתכן שהתכונות הצרות נותנות ניבויים טובים יותר של התנהגות. 

הנה טבלה שיצרתי מתוך הנאמר במאמר על התכונות הרחבות והצרות.  ככל שאני קוראת יותר, אני רואה שיש ניסוחים שונים של התכונות הצרות במאמרים שונים.  ככל הנראה מבנה התכונות הצרות נמצא עדיין בשלבי גיבוש, ואני לא בטוחה שיש מישהו שלוקח על עצמו לרכז ניסוח אחיד של התאוריה (כפי שעושה KEVIN MCGREW לגבי ה – CHC, מה שעוזר ליצור שפה אחידה בין המשתמשים בתאוריה זו).

הוספתי גם דוגמאות לפריטים שבודקים את התכונות הצרות, מתוך שני מקורות:  שאלון MS-P90-5  לילדי גן (בירוק), ושאלוןחמש התכונות הגדולות בו השתמשה ד"ר דקלה בראון במחקרה במתבגרים בכיתות ט' – י' (בכחול).  חלק מהפריטים בשאלונים סווגו במקור רק לתכונה הרחבה.  במקרים כאלה שייכתי אותם לתכונה הצרה על פי התוכן.

   

תכונה רחבה	תכונה צרה	פריטי שאלון שבודקים את התכונה הצרה
מוחצנות/רגש חיובי:  בני אדם בכל הגילאים שונים זה מזה בנטייתם להיות מעורבים באופן פעיל בעולם הסובב אותם.  אנשים מוחצנים הם חברותיים, מלאי הבעה, אנרגטים ודומיננטים.  אנשים מופנמים הם שקטים, מרוסנים ומאופקים, בעלי רמות נמוכות של אנרגיה ומעדיפים להיות מובלים על ידי אחרים.  לתכונת המוחצנות יש שלושה מימדים מרכזיים:  הנטיה לחוות רגשות חיוביים תכופים, רגישות לתגמולים פוטנציאלים, ונטיה לעורר תשומת לב חברתית וליהנות ממנה.	אינהיביציה חברתית/ביישנות: חוסר רצון לפעול ותחושות של אי נוחות במפגשים חברתיים.  ניתן לזהות אינהיביציה חברתית מהילדות המוקדמת וניתן לנבא אותה מתגובתיות פיסיולוגית והתנהגותית בגיל מוקדם עוד יותר.    ביישנות עשויה להיות תכונה רב מימדית  המשלבת מרכיבים של נסיון להימנע מפגיעה ומאבדן (AVOIDANCE), רגשיות שלילית גבוהה והמנעות התנהגותית גבוהה.	·          מאופק ומסויג. ·          לעתים ביישן/מופנם.
	חברותיות:  העדפה להיות עם אחרים (לעומת להיות לבד).  העדפה לחפש קשרים קרובים.  חברותיות קשורה להיבטים של חיפוש אחר תגמולים ומטרות ורגש חיובי (APPROACH).  חברותיות נוטה לעלות בגיל ההתבגרות ואז לרדת בבגרות המוקדמת ובזיקנה. לא השתכנעתי שאינהיביציה חברתית וחברותיות הן שתי תכונות צרות שונות.  הן נראות לי כהיבטים שונים של אותה תכונה.	·          מתחבר בקלות.
	דומיננטיות: הנטיה להיות אסטרטיבי ומלא בטחון, לשלוט באחרים, ללכוד את תשומת לבם וליהנות ממנה.  דומיננטיות נוטה לעלות מגיל ההתבגרות עד לתחילת גיל העמידה.	·          לוקח שליטה במצב. ·          בעל/ת אישיות אסרטיבית – החלטית (עומד על שלי).
	רמת פעילות/רמת אנרגיה – מתבטאות אצל ילדים בפעילות מוטורית.  מבוגרים פחות פעילים מוטרית, אך מבוגרים מוחצנים עדיין מראים רמות גבוהות יותר של אנרגיה.  אצל ילדים, רמת פעילות עשויה להיות קשורה לאימפולסיביות ולשליטה התנהגותית לא טובה.	·          תמיד עסוק. ·          אוהב לדבר הרבה. ·          מלא/ת אנרגיה.
יציבות רגשית/רגש שלילי: בני אדם שונים זה מזה בפגיעות שלהם לרגשות שליליים.  תכונה זו היא הנטיה לחוות את העולם כמעורר מצוקה או כמאיים, לעומת הנטיה להיות יציב רגשית ומסתגל. ילדים ומבוגרים גבוהים ברגש שלילי הם חרדים, פגיעים ללחץ, נוטים לאשמה, נוטים למצבי רוח, כועסים, מתוסכלים בקלות וחסרי בטחון.    היציבות הרגשית נוטה לעלות בבגרות המוקדמת (כלומר, אנשים נוטים להרגיש יותר יציבים רגשית בבגרות המוקדמת).	החל מהינקות ניתן להבחין בין המימדים מצוקה עם חרדה או פחד ומצוקה עם עצבנות. מצוקה עם חרדה/פחד: ממוקדת פנימה, ובילדות כוללת נטיות לחרדה, עצב, חוסר בטחון ואשמה.	·          סולם בעיות הפנמה באנכבך. ·          דואג מדברים. ·          מדוכדך/ת ונוטה לעצבות. ·          יכול/ה להיות לחוץ/ה. ·          נוטה למצבי רוח.
	מצוקה עצבנית כוללת עוינות המכוונת החוצה, כעס, קינאה, תיסכול ועצבנות.  אצל ילדים, זה יכול להיות ביטויים של כעס/עוינות אל מול גבולות שמבוגרים מציבים להם.	·          סולם בעיות החצנה באכנבך. ·          מתרגז בקלות.
מצפוניות/ריסון: בני אדם נבדלים זה מזה ביכולת השליטה ההתנהגותית והקוגניטיבית שלהם.  אנשים גבוהים במצפוניות הם אחראים, קשובים, זהירים, עקביים, מסודרים ומתוכננים.  אנשים נמוכים בתכונה זו הם לא אחראים, לא ניתן לסמוך עליהם, הם רשלנים והם מוסחים בקלות.  הבדלים בינאישיים במצפוניות עשויים להיות קשורים להבדלים ביולוגים במערכות קשב ניהולי. היכולת למקד את הקשב בינקות מנבאת שליטה עצמית/מצפוניות בהמשך הילדות.  רמת השליטה הקשבית של מבוגר קשורה לתכונת המצפוניות.  קיים ויכוח איך להמשיג את הקצה הגבוה של תכונת המצפוניות.  האם זו קונפורמיות לסמכות ולנורמות או עיסוק חיובי במשימה?  האם אדם יכול להיות יותר מדי מרוסן או באינהיביציה, או שמצפוניות גבוהה היא סמן לכוח רצון חיובי?  מצפוניות נוטה לעלות בבגרות המוקדמת ובגיל העמידה.	שליטה עצמית לעומת אימפולסיביות התנהגותית - הנטיה להיות מתוכנן, זהיר ובשליטה התנהגותית לעומת הנטיה להיות בלתי זהיר, רשלן או חסר דאגות ואימפולסיבי.	·          קופץ לדברים בלי לחשוב. ·          לא רואה את ההשלכות של דברים.
	קשב:  היכולת לווסת את הקשב באמצעות שינוי סט מנטלי, מיקוד הקשב ועקביות במשימות אל מול הסחות.  תכונה זו לא בולטת במודלים של האישיות של מבוגרים, אך היא תכונה חשובה במרבית המודלים של טמפרמנט של ילדים.  הבדלים בינאישיים בתכונה זו נבדקים במבחנים נוירופסיכולוגים.  לא ברור למה קשב אינו כלול במודלים של אישיות של מבוגרים.  ייתכן שעם הגיל הבדלים בקשב נכללים תחת התכונה הצרה שליטה עצמית.	·          קל להסיח את דעתו/ה.
	מוטיוציה להישג: הנטיה לחתור להשגת מטרות באופן עקבי ונחוש, תוך עמידה באמות מידה גבוהות.  יש עדויות ממחקרים לקסיקלים במבוגרים שתכונה זו עשויה להיות שילוב של מצפוניות גבוהה ומוחצנות גבוהה או יציבות רגשית גבוה.	·          משלים משימות בהצלחה. ·          מנסה להצטיין במה שהוא עושה. ·          עושה עבודה יסודית.
	סדר: נטיה להיות מסודר, נקי ומאורגן לעומת בלתי מאורגן ובלתי מסודר.	·          אוהב סדר וסדר יום קבוע. ·          משאיר את החפצים שלו מבולגנים.
	אחריות: שילוב של מצפוניות ונעימות.  נטיה להיות אדם שניתן לסמוך עליו.  תחום זה כולל מנבאים חזקים של עבריינות.	·          עובד/ת אמין/ה שניתן לסמוך עליו.
	קונבנציונליות: הנטיה לשמור על מסורת ועל נורמות חברתיות.  קונבנציונליות היא אחד המנבאים החזקים של המנעות מהתנהגויות סיכון כמו שימוש בסמים ובאלכוהול.	·          עובר על כללים.
נעימות:  כוללת מגוון של תכונות המקדמות יחסים טובים עם אחרים.  אנשים נעימים הם משתפים פעולה, מתחשבים, אמפטים, נדיבים, מנומסים ונעימים.  אנשים לא נעימים הם תוקפנים, גסי רוח וחוצפנים, מלאי טינה, עקשנים, ציניים ומניפולטיביים.  במחקרים במבוגרים ובילדים, נעימות כוללת מוכנות להתאים את עצמך לרצונות של אחרים.  נעימות קשורה ליציבות רגשית/רגש שלילי בכך ששתי התכונות מודדות היבטים של נטיה לכעס.  אבל נעימות מתייחסת לשליטה לא טובה בכעס המבוטאת באמצעות תוקפנות, בעוד שיציבות רגשית/רגש שלילי מתייחס לחוויה של האדם של רגשות שליליים.  נעימות קשורה גם במצפוניות /ריסון בכך ששתי התכונות קשורות להיבטים של אינהיביציה לעומת חוסר אינהיביציה.  עשויות להיות סיבות התפתחותיות טובות לכך שנעימות קשורה הן ביציבות רגשית והן במצפוניות:  רגש שלילי, שליטה עצמית וקשב בילדות הם כולם מנבאים חשובים של נעימות בגיל מאוחר יותר. נעימות נוטה לעלות בבגרות המוקדמת ובגיל העמידה.	שני הקטבים של הנעימות – אנטגוניזם ונטיות פרוחברתיות – נבחנו בנפרד כתכונות שונות זו מזו במחקרים רבים בילדים ובמבוגרים.  אנטגוניזם: הנטיה להיות שלו ועדין לעומת הנטיה להיות תוקפני ועויין.  כבר בילדות יש הבדלים בינאישיים גדולים ברמות התוקפנות הפיסית והתוקפנות ביחסים (תוקפנות ביחסים מתבטאת למשל בנטיה לרכל ולהטיל חרם).	·          מתנקם באחרים. ·          מעליב אנשים. ·          נוטה לבקר ולמצוא פגמים באחרים. ·          אדם הנוטה לעורר מריבות עם אחרים.
	התנהגות/נטיה פרוחברתית: הנטיה להיות עוזרים, טובי לב, מתחשבים, נדיבים, אמפטים ומטפלים.  נטיות אנטיסוציאליות ונטיות פרוסוציאליות הם לא בהכרח קצוות מנוגדים של מימד אחד.  בעוד שהשפעות גנטיות מסבירות כמות משמעותית של שונות בנטיות אנטיחברתיות, חוויות סביבתיות משותפות, משפחתיות, מסבירות גם הן כמות משמעותית של השונות באלטרואיזם.	·          דואג לאחרים. ·          בוטח במה שאנשים אומרים. ·          עוזר/ת ולא אנוכי/ת לגבי אחרים. ·          נחמד/ה ומתחשב/ת כמעט בכולם.
	תכונה שלישית מסדר גודל נמוך, ציניות/ תחושת זרות זוהתה במבוגרים ועשויה להיות קשורה הן ליציבות נפשית והן לנעימות.  תכונה זו קשורה לנטיה של האדם לא לבטוח באחרים ולהרגיש שמתייחסים אליו לא טוב.  תחושת זרות זוהתה גם במחקרים על עיבוד מידע חברתי אצל צעירים.
פתיחות להתנסויות/אינטלקט: זו התכונה שנמצאת במחלוקת הרבה ביותר מבין חמש הגדולות.  במספר מחקרים בילדים ובמתבגרים, פתיחות להתנסויות נמדדת באופן פחות אמין מאשר חמש התכונות האחרות.  פתיחות להתנסות לא מופיעה במודלים של טמפרמנט, למרות שהורים לעתים קרובות משתמשים במלים מתחום זה כדי לתאר את הילדים שלהם.  יש עדויות ראשוניות לבסיס טמפרמנטלי לתכונה זו.  ראשית, הנטיה לחפש גירויים ולחקור סביבות חדשות באופן פעיל בילדות המוקדמת מנבאת הישגים אקדמים ומשכל מאוחר יותר.  התנהגויות אלה עשויות לנבא גם את תכונת הפתיחות.  שנית, הנטיה להיות רגיש לגירויים חושיים פנימיים וחיצוניים קשורה לתכונת הפתיחות אצל מבוגרים. פתיחות להתנסויות נוטה לעלות בהתבגרות ובבגרות המוקדמת ולרדת בזיקנה.	קיימות שתי תת תכונות הללו שניתן למדוד אותן אצל ילדים החל מגיל שלוש: פתיחות:  דמיון, יצירתיות ורגישות אסטתית.	·          בעל דמיון עשיר. ·          אוהב מוסיקה. ·          מקורי/ת, נוטה להעלות רעיונות חדשים. ·          מעריך חוויות אמנותיות, אסתטיות (יפות בעיניך).
	אינטלקט: אדם שלומד מהר, חכם ובעל תובנות.	·          אוהב לפתור בעיות מורכבות. ·          בעל אוצר מלים עשיר. ·          סקרן/ית לגבי דברים רבים. ·          אדם חכם ושנון (בעל תשובות מתוחכמות) ומעמיק. ·          לעתים קרובות נהנה/ית להשתעשע ברעיונות מופשטים (רעיונות שניתן לפרש בכמה דרכים).

עד כמה חמש התכונות הגדולות מושפעות מגנטיקה?

במחקרים שונים מעריכים את התורשתיות של חמש התכונות הגדולות בטווח של 0.4-0.6.   כל חמש התכונות הגדולות מושפעות מגורמים גנטים באותה מידה.  

מהויקיפדיה אני לומדת, שאינדקס התורשתיות נע בין 0 ל – 1.  ערך של 0 פירושו ששונות בין אנשים בתכונה אינה נובעת כלל מגורמים גנטים.  ערך של 1 פירושו שכל השונות בין אנשים בתכונה נובעת מגורמים גנטים.  ויקיפדיה מוסיפה ומזהירה, שצריך לשים לב שאינדקס התורשתיות מתייחס לפרופורצית השונות בין אנשים בתכונה שנובעת מגורמים גנטים.  אינדקס התורשתיות לא מציין את המידה של ההשפעה הגנטית על התפתחות של תכונה אצל אדם מסוים.  למשל, זה לא נכון לומר שמכיוון שהתורשתיות של תכונת אישיות מסוימת היא 0.6, משמעות הדבר היא ש – 60% מתכונה זו עובר בתורשה ו – 40% מושפע מהסביבה. 

כאשר בודקים את האישיות של ילדים, מתבגרים ומבוגרים באמצעות מידע שנאסף באופנים מגוונים (למשל, דיווחים של כמה אנשים שונים על אותו אדם, או בדיקה של אותו אדם במצבים שונים) – מקבלים הערכות גבוהות יותר של השפעות גנטיות על האישיות מאשר כאשר בודקים את האישיות באמצעות מדדים לא מגוונים (למשל, באמצעות דיווח עצמי בלבד). 

   

קשה מאד להפריד במחקרים בין השפעות סביבתיות לבין השפעות גנטיות על התפתחות האישיות.  מתברר, שמדדים שנחשבו למדדים של הסביבה מושפעים בעצם מגורמים גנטיים.  למשל, תכונות אישיות שההורים מקבלים בתורשה משפיעות על הסביבה שהם מספקים לילדים שלהם.  ההתנהגות של ילד מסוים במשפחה, המושפעת מהגנטיקה שלו, משפיעה אף היא על הדרך בה הוריו מגדלים אותו.  סיבה נוספת שבגללה קשה להבחין בין השפעות של גנטיקה להשפעות של סביבה היא שאנשים בוחרים להיות בסביבה חברתית ובסביבת עבודה שמתאימות לגנטיקה שלהם.  ואז הסביבה שאנשים יוצרים לעצמם מחזקת עוד יותר את הנטיות הגנטיות.  למשל, ילד גבוה בתכונת המוחצנות יבחר לבלות הרבה בחברת ילדים, יהיה פעיל בתנועת נוער  וידריך בה, וכן הלאה.  חוויות כאלה יחזקו עוד יותר את תכונת המוחצנות של אותו ילד. 

לעתים קרובות קיימות אינטראקציות בין גנים לסביבה.  מידת ההשפעה שיש לסביבה מסוימת על אדם מסוים תלויה בגנטיקה שלו.  לא תמיד ניתן לזהות אינטראקציות כאלה, גם בסריקות גנטיות הנערכות על כמות גדולה של אנשים שאישיותם נמדדת בקפדנות.    

המשכיות ושינוי בחמש התכונות הגדולות לאורך החיים

ניתן לעמוד על המשכיות ושינוי בחמש התכונות הגדולות לאורך החיים באמצעות בדיקת המתאמים בין מדדי התכונות בשתי נקודות בזמן.  מתאמים אלה משקפים את המידה שבה המיקום היחסי של האדם (ביחס לאנשים אחרים) בתכונה מסויימת נשמר לאורך זמן.  מסתבר שהמתאמים מעבר לזמן הם בגודל בינוני, אפילו בין הילדות לבגרות המוקדמת.  יציבות המיקום היחסי של האדם עולה עם הגיל.  המתאמים של בחינה חוזרת (בדיקה של אותה תכונה בשתי נקודות זמן שונות) עולים מ – 0.41 בילדות ל – 0.55 בגיל 30 ואז מגיעים ליציבות של 0.7 בין הגילאים 50 ל – 70.  היציבות של המקום היחסי של האדם יורדת ככל שהזמן בין המדידות עולה, ולא שונה באופן משמעותי בין חמש התכונות הגדולות, לא מושפעת משיטת ההערכה (דיווח עצמי, דירוגים של צופה או מבחנים השלכתיים) ולא מושפעת מג'נדר. 

מתאמים אלה נחשבים למעידים על יציבות גבוהה של חמש התכונות הגדולות אצל אנשים לאורך זמן.  המשתנה הפסיכולוגי היחיד שהוא עקבי יותר מאשר תכונות אישיות הוא רמת המשכל הכללית.  יציבות חמש התכונות הגדולות עולה במהלך גיל ההתבגרות והבגרות המוקדמת.   זאת למרות שגיל ההתבגרות והבגרות המוקדמת הן תקופות עמוסות בתפקידים ובפעילויות משני חיים ומתקבלות בהן החלטות על זהות יותר מבכל תקופה אחרת בחיים.  עדיין, למרות השינויים הדרמטיים הללו, תכונות האישיות נשארות יציבות באופן מדהים במהלך התקופה הזו.  היציבות של חמש התכונות הגדולות מגיעה לשיא אחרי גיל חמישים.  תכונות האישיות ממשיכות להשתנות במהלך הבגרות, אבל הן משתנות מעט יחסית אחרי גיל חמישים. 

אני שואלת את עצמי האם אחת הסיבות לכך שהמתאמים בבחינה חוזרת בילדות הם 0.41 בלבד עשויה להיות מהימנות לא מספיק טובה של מדדי התכונות בגיל הילדות. 

ניתן לייחס הרבה מהיציבות באישיות של מבוגרים לגורמים גנטים.  זה לא אומר שהגנים "מקבעים" את האישיות, אלא שגורמים גנטים תורמים לשימור של הבדלים בינאישיים מעבר לתקופות חיים ארוכות, לפחות מההתבגרות והלאה.  ניתן לפרש את הממצאים הללו באמצעות מודל נקודת היציבות/איזון SET POINT Model – תנודות סביבתיות עשויות לייצר שינויים לטווח קצר בפנוטיפ של האישיות (בהתבטאות של האישיות כלפי חוץ, בהתנהגות), אבל גורמים גנטים משפיעים על קיומה של נקודת יציבות אישית שאליה האדם חוזר בכל פעם מחדש.

גורם נוסף שמקדם עקביות גוברת באישיות עם העליה בגיל הוא התהליך של פיתוח זהות (למשל, זהות מקצועית, זהות מבחינת השקפת עולם, זהות דתית).  אנשים נוטים לפרש אירועי חיים בדרכים שעולות בקנה אחד עם הזהויות שלהם.  באותו אופן, אנשים נוטים להתייחס לאנשים אחרים בדרכים שעולות בקנה אחד עם הזהויות של אותם אנשים אחרים, ובכך עוזרים לחזק זהויות אלה.

עקרון הבשלות/בגרות MATURITY 

מרבית האנשים הופכים להיות יותר דומיננטים, נעימים, מצפוניים ויציבים נפשית במהלך החיים שלהם.  שינויים אלה מצביעים על בגרות פסיכולוגית הולכת ועולה במהלך ההתפתחות, מגיל ההתבגרות לגיל העמידה.   אפשר להגדיר בשלות כיכולת להפוך לאדם יצרני ומעורב התורם לחברה, אדם שיכול לתכנן ולהיות שקול והחלטי, אבל גם מתחשב ונדיב (התכונות הללו מעידות על רמות גבוהות של יציבות רגשית, מצפוניות ונעימות).  הנתונים מראים שמרבית האנשים אכן הופכים לבשלים יותר כשהם מתבגרים, ואלה שמפתחים את הבשלות מוקדם יותר מצליחים יותר באהבה ובעבודה והם גם בריאים יותר.  ככל שהאדם יותר נעים, יותר מצפוני ויותר יציב רגשית, הוא גם משתנה פחות (על פי תוצאות מחקרים).  כך ששינויים התפתחותיים נורמטיבים באישיות תורמים אף הם לעליה בהמשכיות וברציפות של האישיות במהלך החיים.