זהו פוסט שלישי בסדרה של פוסטים על דימויים
מנטלים.
כדי להגיע לפוסט הראשון לחצו כאן,
כדי להגיע לפוסט השני לחצו כאן.
בשנת 2005, פנה מפקח
בניה בפנסיה בן 65 לנוירולוג ADAM ZEMAN. לאחר שעבר ניתוח פשוט (שהיה,
למיטב הבנתי, צינתור בלב coronary (angioplasty
אותו אדם חש שהוא לא יכול עוד ליצור דימויים מנטלים. ד"ר זהמן לא היה יכול למצוא שום תיאור של
מצב כזה בספרות הרפואית. הוא העביר לאדם
סדרה של מבחנים. מסתבר שלאותו אדם היה
זיכרון טוב לגילו, והיו לו ביצועים טובים במגוון של מבחנים קוגניטיבים. הבעיה היחידה שלו היתה חוסר יכולתו ליצור
דימויים מנטלים.
ד"ר זהמן וצוותו
הראו לאותו אדם תמונות של אנשים מפורסמים וביקשו ממנו לזהות אותם. הוא עשה זאת ללא קושי, ובעת שעשה זאת, פעלו
במוחו אותם אזורים שפועלים במוחם של אנשים אחרים כאשר הם מבצעים עיבוד חזותי. אולם כאשר אותו אדם קרא שמות של אנשים מפורסמים
והתבקש ליצור דימוי חזותי של פניהם, הוא דיווח שאינו מצליח לעשות זאת, ובמוחו לא
פעלו אזורי העיבוד החזותי, שפועלים כאשר אנשים אחרים יוצרים דימוי חזותי (אזורים
דומים לאלה שפועלים בעת תפיסה חזותית).
כלומר, מעבר לדיווח
הסובייקטיבי של אותו אדם על אובדן היכולת ליצור דימוי מנטלי, החוקרים ראו שאזורים
במוח שפועלים בעת יצירת דימוי מנטלי אכן אינם פועלים אצלו. למרות זאת, אותו אדם היה מסוגל לבצע משימות
שלכאורה דורשות יצירת דימוי מנטלי. הוא
היה יכול לומר, למשל, מה צבע העיניים של אנשים מפורסמים, או לומר לאילו אותיות
באנגלית יש "זנבות" למטה (כמו שיש לg - ול – (j.
ככל הנראה, הוא ביצע משימות אלה באופן אחר, ללא דימוי מנטלי.
העיתונאי Carl
Zimmer
פרסם מחקר זה בניו יורק טיימז בשנת 2015.
בעקבות הפרסום, פנו אנשים נוספים לד"ר זהמן ודיווחו על חוויה דומה –
שאין ביכלתם ליצור דימויים מנטלים. חלק
מהאנשים הללו גילו בפעם הראשונה שהם שונים מבחינה זו ממרבית האנשים האחרים.
הנה עדות של אדם בשם Blake Ross מתוך דף הפייסבוק שלו (בתרגום שלי
מאנגלית). רוס הוא סופר ותוכניתן, והיה
מנהל מוצר בפייסבוק ואחד המייסדים של פיירפוקס:
"אם אתם מבקשים
ממני לדמיין חוף ים, אני חושב על ה"מושג" של חוף ים. אני יודע שיש חול. אני יודע שיש מים. אני יודע שיש שמש, ואולי מציל. אני יודע עובדות על חופי ים. אני מזהה חוף ים כאשר אני רואה אותו, ואני יכול
לעשות מניפולציות מילוליות במלה "חוף" עצמה".
"אבל אני לא יכול
לראות בעיני רוחי חופים בהם הייתי. אין לי
שום חוויה חזותית, שמיעתית, רגשית או חושית אחרת [של חוף ים]. אין לי יכולת ליצור שום סוג של דימוי חזותי של
חוף ים, בין אם אני עוצם את עיני או פוקח אותן, בין אם אני קורא את המלה
"חוף" בספר, או מתרכז ברעיון של "חוף" במשך שעות, ובין אם אני
עומד על החוף עצמו".
רוס מספר שהוא אינו זוכר חלומות בדרך כלל, ובחלומות המעטים שהוא זוכר אין מרכיב
חזותי או חושי אחר. הוא מתקשה לנווט
ולהתמצא במרחב. כשהוא קורא ספר, הוא מדלג
על תיאורים, והוא מתקשה לזכור אירועים מעברו (לשלוף אפיזודות מזכרונו
האוטוביוגרפי).
נראה שאנשים שאינם
יכולים ליצור דימויים מנטלים כלל (סינדרום שקיבל את השם APHANTASIA) נמצאים בקצה אחד של ספקטרום היכולת ליצירת
דימויים מנטליים. כבר GALTON, החוקר המהולל בן המאה ה – 19, שהיה
בן השאר אחד האבות של חקר המשכל, הבחין בהבדלים בין אישיים ביכולת ליצור דימויים
מנטלים. חוקרים
בני זמננו מיקדו הבדלים אלה בשלושה
היבטים:
1.מידת החיות VIVDNESS של
הדימוי.
2. היכולת לשלוט
בדימוי. זו המידה בה האדם יכול
לבצע מניפולציות בדימוי ולשנות אותו. החל
משינויים קטנים יחסית (דמיינו מכונית לבנה חונה ברחוב. כעת דמיינו אותה בצבע אדום) דרך שינויים גדולים
יותר (דמיינו את המכונית הפוכה) ויותר (דמיינו את המכונית נוסעת הפוכה ברחוב)
ויותר (דמיינו חתול נוהג במכונית הנוסעת הפוכה ברחוב, ומילל. לפתע המכונית מתהפכת, מתרוממת על גלגל אחד
ומסתובבת על צירה) וכן הלאה. היכולת לשלוט
בדימוי היא גם היכולת להחזיק את הדימוי המנטלי במוחנו למשך זמן מה.
3. סגנון העיבוד
של הדימוי. יש אנשים שיוצרים
דימויים מפורטים של אובייקטים ולעומתם יש אנשים שיוצרים דימויים של יחסים בין
אובייקטים במרחב (למשל, מפה מנטלית).
אנשים שנוטים ליצור דימויים של אובייקטים נוטים ליצור תמונות מנטליות
סטטיות באופן יחסי, אך מפורטות ומלאות חיים.
אנשים הנוטים ליצור דימויים של יחסים בין אובייקטים במרחב נוטים ליצור
דימויים שנמצאים בתנועה.
את ההבדלים הללו (ביכולת הכללית ליצור דימוי מנטלי ובשלושה היבטים
אלה) בודקים בדרך כלל באמצעות שאלונים.
ניתן למצוא שאלונים כאלה במאמר הזה למשל.
מה ההשלכות האפשריות של כל זה על תפקוד של ילד בבי"ס? אני מקווה לכתוב על כך בפוסט הבא.
Zeman, A. Z., Della Sala, S., Torrens, L. A., Gountouna, V. E.,
McGonigle, D. J., & Logie, R. H. (2010). Loss of imagery phenomenology with
intact visuo-spatial task performance: a case of 'blind imagination'. Neuropsychologia,
48, 145-155.
D’Argembeau, A., & Van der Linden, M. (2006). Individual
differences in the phenomenology of mental time travel: The effect of vivid
visual imagery and emotion regulation strategies. Consciousness and cognition, 15(2), 342-350. http://orbi.ulg.ac.be/bitstream/2268/2916/1/D'Argembeau_ConCog_2006.pdf
Woojin Lee, Ulrike Gretzel. Individual
Differences in Mental Imagery Ability: Implications for Online Media
Consumption.
No comments:
Post a Comment