מבחנים השלכתיים פרק 12: הקשר בין מדדי טי איי טי לבין ביצוע במבחן משכל ובשאלון על תפקוד רגשי והתנהגותי

 

בפוסט זה אציג מחקר (שפרטיו למטה), שבדק את הקשר בין הפשטה ואינטגרציה תפיסתית בסיפורי TAT של ילדים לבין ציוניהם ב – WISC5  ואת הקשר בין היכולת להכיל רגש שלילי להתמודד עמו, כפי שבאה לידי ביטוי ב – TAT, לבין ציונים בשאלון התנהגות.

החוקרות אורלי קלדרון ורחל קופפרברג מאוניברסיטת לונג איילנד השתמשו בנתוני ארכיון של הערכות פסיכולוגיות של ילדים נורמטיבים, שלא הופנו לאבחון. ההערכות בוצעו בין השנים 2015-2016 על ידי סטודנטים לדוקטורט במהלך קורס אבחון בילדים שלימדה אורלי קלדרון. השתתפו 23 ילדים, רובן בנות, בגילאים 8-15, ובכיתות ג' עד י'. בממוצע, כל משתתף סיפר סיפורים ל- 4 כרטיסי TAT. לכל המשתתפים היתה יכולת קוגניטיבית תקינה ותפקוד רגשי תקין.

רמת המשכל נמדדה על ידי מבחן WISC5.   מבחן זה בודק את היכולת הפלואידית, זיכרון עבודה, יעילות בלמידה ושטף בשליפה, מהירות עיבוד, עיבוד חזותי וידע מגובש (הוא אינו בודק את העיבוד השמיעתי).  

התפקוד הרגשי וההתנהגותי נבדק על ידי שאלון 3BASC – BEHAVIOR ASSESSMENT SCALE FOR CHILDREN, הכולל שאלון הורים ודיווח עצמי. שאלון ההורים בודק תוקפנות, בעיות התנהגות, חרדה, דיכאון, כישורים חברתיים, מנהיגות ותקשורת פונקציונלית. שאלון הדיווח העצמי בודק מוקד שליטה, לחץ חברתי, חרדה, דכאון, תחושת חוסר מתאימות, הערכה עצמית, היכולת לסמוך על עצמי ויחסים בינאישיים.

התפקוד הקוגניטיבי והרגשי במבחן TAT נבדקו על ידי הקריטריונים של טגלסי וקאופמן לרמות של אינטגרציה תפיסתית, רמות הפשטה, היכולת לסבול רגש שלילי, ופתרון של רגש שלילי. הקריטריונים לקוחים מספר זה, שפרטיו בסוף הפוסט:

 

 

 

 

את הספר הזה למדנו בקבוצת הדיאגנוסטיקה בשפ"ח ירושלים לפני מספר שנים. הספר מציג סקאלות (ללא נורמות) למדידת היבטים של קוגניציה, רגש, יחסי אובייקט, מוטיוציה וויסות עצמי במבחנים השלכתיים. אני מקווה לכתוב עוד על הספר בעתיד.

הנה הקריטריונים של טגלסי וקאופמן, על פיהם צויננו הסיפורים במחקר של קלדרון וקופפרברג:

קריטריונים לתפקוד קוגניטיבי:

רמות אינטגרציה תפיסתית:

1.     לא תואם: אי זיהוי או זיהוי שגוי של רגשות ומערכות יחסים, חוסר התאמה בין הגילאים של הדמויות לגירוי המוצג בתמונה, תיאור הדמויות ותפקידיהן בסיפור לא מתאים לגירוי.

2.     פשטני: מיקוד רק בזמן הווה, הרגשות או הפעולות הן פשטניות, קשר עמום בין הסיפור לסצינה בתמונה, קשר סטראוטיפי בין הסיפור לתמונה, כמו תסריט כתוב מראש.

3.     לא מדויק: זיהוי משמעויות לא מפורשות של הגירוי, אבל ההתאמה אינה מדויקת: תיאור לא מדויק של הזמן או עיתוי ההתרחשויות, תיאור לא מדויק של סיבה ותוצאה, תיאור לא מדויק של ההקשר.

4.     מדויק: זיהוי מדויק של משמעויות לא מפורשות בגירוי: זיהוי מדויק של רגשות וקשרים, תיאור מדויק של תפקידי הדמויות, התייחסות לזמן עבר או עתיד, קשר מדויק בין הסיפור לתמונה, תיאור מדויק של סיבה ותוצאה, תיאור מדויק של ההקשר.

 רמות הפשטה: 

1.     מוגבל: שיום האובייקטים בתמונה או תיאור של פרטים מבודדים או לא רלוונטים של הגירוי; הסיפור לא קושר בין מרכיבים שונים של הגירוי; הרגשות נובעים ישירות מהגירוי ("הוא מחזיק את הראש ולכן הוא עצוב").

2.     קונקרטי: התוכן לא כולל מטרות ומניעים פנימיים של הגיבורים; הרגשות והפעולות קשורות לאירועים באופן פשטני.

3.     מפרש: התוכן קושר בין המאפיינים הפנימיים של הדמויות והתנהגותן, התוכן מתאר תהליכים פסיכולוגים שהם מובחנים מאירועים חיצוניים.

קריטריונים לתפקוד רגשי:

היכולת להכיל רגש שלילי:

1.     נמוכה: אין עדות לרגש שלילי (כאשר הוא נדרש על ידי הגירוי), או: ביטויים של חוסר אונים, פחד, עוינות ובלבול.

2.     חלקית: הדמויות מרגישות רגשות שליליים, אבל הם נגרמים ממקור חיצוני.

3.     תקינה: ביטוי של רגשות שליליים באופן שתואם לגירוי ולאירועים בסיפור, איזון בין מקורות פנימיים וחיצוניים של רגשות שליליים.

פתרון של רגש שלילי:

1.     חוסר התמודדות: רגשות שליליים אינם נפתרים או שפתרונם לא טוב (לא מקדם הסתגלות)

2.     התמודדות מיידית או חלקית: שינוי שרירותי ברגשות השליליים, הבעיה נעלמת באופן ספונטני, פתרון ממקור חיצוני, או פתרון של פנטזיה או נס.

3.     התמודדות לטווח ארוך: שינוי ריאליסטי ברגש, בהתאם לאירועים בסיפור, הדמויות מראות יכולת ויסות של רגשות, הפתרון של רגשות שליליים הוא מתוכנן ועם מטרה, הפתרון של רגשות שליליים מקושר לפתרון בעיות, ומעיד על התגברות על מכשול.

 

לפני שנפרט את התוצאות, אציין שבקריטריונים לתפקוד הקוגניטיבי, הגבולות בין ציוני הסקאלות השונים הם מטושטשים, כך שפסיכולוגים שונים עשויים בקלות לתת ציונים שונים לאותו סיפור בסקאלות אלה. זו בעיה כללית שאני מוצאת בספר.

ומכאן לתוצאות המחקר:

ילדים בגיל 10.9 בממוצע נטו לתת תיאור קונקרטי של הגירוי, בעוד שילדים בגיל 13 נטו לספר סיפורים עם רמת הפשטה מפרשת. ילדים בגיל 11 בממוצע גילו יכולת חלקית להכיל רגשות שליליים בסיפורים, בעוד שילדים בגיל 14 בממוצע גילו יכולת תקינה להכיל רגשות שליליים. לא היו הבדלי גיל בין ילדים ביכולת לפתור רגשות שליליים. לא היו הבדלי גיל ברמת האינטגרציה התפיסתית.

נמצאו מתאמים חיובים משמעותיים בין רוב המדדים של ה – TAT  לבין עצמם. למשל, נמצאו מתאמים חיוביים של 0.41-0.81 בין רמת ההפשטה לבין אינטגרציה תפיסתית, יכולת לסבול רגשות שליליים ויכולת לפתור רגשות שליליים. נמצאו מתאמים חיוביים של 0.43-0.55 בין היכולת לסבול רגשות שליליים לבין אינטגרציה תפיסתית ויכולת לפתור רגשות שליליים. כלומר, באופן כללי אפשר לומר שילד שמתפקד גבוה באחד המדדים נוטה לתפקד גבוה גם במדדים האחרים.

לא נמצא קשר בין רמת ההפשטה והאינטגרציה התפיסתית ב – TAT לבין ציונים ב – WISC5. לא נמצאו הבדלים ברמת המשכל הכללית או בכל אחד מהאינדקסים של ה – WISC5, בין ילדים שנתנו תיאור קונקרטי של התמונות לבין ילדים שסיפרו סיפורים שהכילו הפשטה. ילדים שקיבלו ציונים שונים ברמות האינטגרציה התפיסתית לא נבדלו בציוני האינדקסים של ה – WISC5.

יתכן שחוסר הקשר בין רמות הפשטה ואינטגרציה תפיסתית ב – TAT לבין תפקודים במבחן משכל נובע מהדרכים השונות מאד בהן נמדדות הפשטה ואינטגרציה בשני סוגי המבחנים הללו. ב – TAT המטלה היא פתוחה, דורשת התארגנות, דמיון, יצירתיות וביטוי מילולי רב, ומושפעת חזק מגורמים רגשיים. ב – 5WISC המטלה היא סגורה, עם כללים מאד ברורים, דורשת פחות התארגנות, לא דורשת דמיון ויצירתיות, הביטוי המילולי בה מוגבל מאד והיא מושפעת פחות מגורמים רגשיים הקשורים לדינמיקה בינאישית ויותר מגורמים רגשיים הקשורים ליכולת לשאת תסכול, כשלון ואי ודאות.

לעומת זאת, התגלו קשרים מובהקים בין הציונים בסקאלות של ה – TAT לבין הציונים ב – BASC3 לדיווח עצמי. נמצא מתאם שלילי בין היכולת להכיל רגש שלילי לבין דיווח עצמי של הערכה עצמית ושל יכולת לסמוך על עצמי. ילדים שגילו סבילות חלקית לרגש שלילי דיווחו על רמה ממוצעת של הערכה עצמית ושל יכולת לסמוך על עצמם. לעומתם, ילדים שגילו סבילות תקינה לרגש שלילי, דיווחו על רמות נמוכות יותר של הערכה עצמית ועל יכולת נמוכה יותר לסמוך על עצמם. בנוסף, ילדים שגילו סבילות חלקית לרגש שלילי דיווחו על רמות גבוהות יותר של הצלחה ביחסים בינאישיים, ביחס לילדים שדיווחו על סבילות תקינה לרגש שלילי. לא היו הבדלים בדיווחי ההורים באף סמן של תפקוד התנהגותי או רגשי בין ילדים שהפגינו סבילות תקינה לרגש שלילי לבין ילדים שהפגינו סבילות חלקית לרגש שלילי.

כלומר, מודעות נמוכה יותר לרגשות שליליים עוזרת לילד להרגיש טוב יותר עם עצמו וליצור קשרים חברתיים טובים יותר. יתכן שנטיה להתמקד ברגשות שליליים או שנטיה להפעיל פחות מנגנוני הגנה כדי להתמודד עם רגשות שליליים גורמת לפגיעה בדימוי העצמי וביחסים חברתיים.  

לסיכום, למדנו כאן קריטריונים למדדים של תפקוד קוגניטיבי ורגשי במבחן TAT. בהיבט של הקשר למבחני משכל ולשאלונים, מדובר במחקר אחד, עם מדגם קטן וטווח גילאים רחב. כדי להסיק על קשרים אלה צריך להכיר מחקרים נוספים בנושא זה.

 

Calderon, O., & Kupferberg, R. (2022). Stories children tell: should the thematic apperception test be included in psychoeducational assessments?. Contemporary School Psychology, 26(3), 387-397.

 

Teglasi, H., & Kaufman, A. S. (2010). Essentials of TAT and other storytelling

assessments. Wiley.