הבחנה בין האופנות בה מוצג הגירוי לבין התהליך הפסיכולוגי הנדרש כדי לעבד אותו – במבחן הוופסי3 ולא רק בו

מה חשוב יותר – האופנות בה מוצג הגירוי (האם הוא מוצג באופן חזותי או שמיעתי), או התהליך הנדרש כדי לעבד אותו?

אני מניחה שרובכם תגידו, שתהליך העיבוד חשוב יותר מהאופנות בה הגירוי מוצג, ועמדה זו תהיה נכונה לטעמי.

לא כל הגירויים שמוצגים באופן חזותי דורשים תהליך של עיבוד חזותי.

מתי אנו מבצעים עיבוד חזותי?  כאשר אנו מבצעים מניפולציה מנטלית חזותית בגירוי:  מסובבים את חלקיו בעיני רוחנו (במישור או במרחב), מדמיינים כיצד הוא יראה כאשר חלקיו יתחברו או יופרדו (כמו במבחנים קוביות, משולשים בבטרית הקאופמן או הרכבת עצמים), מחזיקים דימוי של מראה הגירוי השלם וכך יודעים לזהות את גירוי חלקי (כמו במבחן השלמת גטשטלט בבטרית הקאופמן) או מה חסר בגירוי (כמו במבחן השלמת תמונות).    

אם נסתכל על מבחן המטריצות בבטרית WPPSI3 ניווכח לדעת, שלמרות שכל הגירויים במבחן זה מוצגים באופן חזותי, לא בכל פריט נדרשת פעולה של עיבוד חזותי.  בפריטים רבים, הילד צריך להמשיג את הכלל המקשר בין זוג ציורים, ולהחיל כלל זה על זוג ציורים נוסף.  בפריטים אלה הילד לא נדרש לבצע פעולה של עיבוד חזותי, והצגת הגירויים באופן חזותי היא רק אמצעי להשגת מטרת המבחן, שהיא בדיקה כיצד הילד ממשיג כלל ומחיל אותו (כלומר בדיקת היכולת הפלואידית של הילד).  לכן מבחן זה מסווג ליכולת הפלואידית.

קיימים במבחן זה גם פריטים שדורשים, בנוסף להמשגה של כלל והחלתו, גם עיבוד חזותי – כגון הבחנה בין כיוונים ובין גדלים.  פריטים אלה מופיעים בעיקר לקראת סוף המבחן. 

חשוב להבחין באילו פריטים הילד מצליח במבחן זה ובאילו הוא שוגה – האם בפריטים הדורשים גם עיבוד חזותי?  או בפריטים הדורשים פעולת המשגה?

 הבחנה זו, בין אופן הצגת הגירוי לבין פעולת העיבוד הנדרשת, בולטת עוד יותר במבחן מושגים חזותיים בבטרית WPPSI3.  במבחן זה, הילד צריך לבחור ציור משורת ציורים אחת שמתאים לציור משורת ציורים שניה (ולעתים גם משורת ציורים שלישית).  ההתאמה היא על סמך מאפיין משותף לשני הציורים או לשלושת הציורים.  גם במבחן זה, הפעולה הנדרשת מהילד היא פעולה של המשגה והפשטה, כלומר תהליך פלואידי.  הגירוי הוא אמנם חזותי, אבל הילד לא נדרש לבצע שום מניפולציה חזותית, שום עיבוד חזותי.  לכן גם מבחן זה מסווג ליכולת הפלואידית.

כאן בולטת החולשה שבשימוש בחלוקה המסורתית, שאינה קיימת עוד במבחן WPPSI4, ל"צד מילולי" ול"צד ביצועי".  בחלוקה זו, כל המבחנים שהגירויים בהם חזותיים, ממופים ל"צד הביצועי", מבלי להבחין בפעולת העיבוד הנדרשת.  כך מקובצים יחד מבחנים שדורשים בעיקר מניפולציה חזותית עם מבחנים שדורשים בעיקר המשגה, הפשטה, הכללת כלל והחלתו.

אם נקבץ את המבחנים לפי פעולת העיבוד הנדרשת נקבל את החלוקה הבאה:

סידור קוביות, השלמת תמונות והרכבת עצמים ימופו לעיבוד חזותי,

ואילו מטריצות ומושגים חזותיים ימופו ליכולת הפלואידית.

זה אכן כך במבחן WPPSI4.  חלוקה זו מתקבלת גם מניתוחי גורמים של מבחן WPPSI3.

לא כל הגירויים שמוצגים באופן שמיעתי/מילולי דורשים עיבוד שמיעתי או ידע מגובש. 

כך, למשל, במבחן "זכירת ספרות", הגירוי מוצג באופן מילולי ובערוץ השמיעתי, אולם הפעולה הנדרשת אינה פעולה של עיבוד שמיעתי. 

מתי אנו מבצעים עיבוד שמיעתי?  כאשר אנו מבצעים מניפולציה בצלילי הגירוי.  למשל, כאשר אנו מסירים פונמה או רצף של פונמות מאמצע מלה ("קח את המלה "אסירים", הורד את רצף הצלילים "סי".  איזו מלה תקבל?"  התשובה היא "ערים".  המשימה ניתנת בעל פה כך שאין חשיבות לכך שהמלה אסירים נכתבת באות א' והמלה ערים נכתבת באות ע').  כדי לבדוק את העיבוד השמיעתי, ניתן לבצע פעולות כאלה של הסרת פונמות, הוספת פונמות, שינוי מיקום של פונמות, גם במלות תפל.  זאת מכיוון שכאשר אנו בודקים עיבוד שמיעתי, אנחנו לא מתעניינים במשמעות המלים, אלא רק ביכולת של הילד לנתח את המבנה הצלילי שלהן.  ניתן לבדוק את העיבוד השמיעתי באמצעות מניפולציה על רצפי צלילים מוסיקליים.

במבחן זכירת ספרות, הצגת הגירויים באופן שמיעתי – מילולי היא אמצעי להשגת מטרת המבחן, שהיא בדיקת הזיכרון לטווח קצר של הילד.  הילד לא נדרש לבצע מניפולציה בצלילי הגירוי.  לכן לא נבדק פה עיבוד שמיעתי.