מבחנים השלכתיים פרק 17: פרשנות סיפורים השלכתיים כעבודת חלום יונגיאנית

 

"אל תתרחק יותר מדי ממני כאשר אתה בעצם כל כך קרוב אלי, מכיוון שאם תתרחק, אנו עלולים יום אחד להתחרות זה בזה ולהפוך ליריבים. אני נוטה להתייחס לקולגות שמפגינים התנגדות בדיוק כפי שהייתי מתייחס לפציינטים באותו מצב". דברים אלה שאמר פרויד ליונג מדגימים את הקושי שהיה לפרויד לקבל שינויים ווריאציות לתאוריות שלו. פרויד ויונג הכירו היטב והעריכו זה את זה, עד לנקודה בה יונג החל לראות ולהמשיג דברים באופן שונה. אז נוצר ביניהם קרע. אחד ההבדלים ביניהם קשור להתייחסות לחלומות.

פרויד סבר שחלומות שואבים את התכנים שלהם מזכרונות של אירועים שקרו בימים שלפני הופעת החלום ומזכרונות ילדות. יונג הוסיף, שמקור שלישי לתוכן החלומות הוא הלא מודע הקולקטיבי. לדעת פרויד, החלום משמש לשחרור מוסווה של משאלות אסורות ומודחקות, שהן בעיקר משאלות מיניות. מכיוון שמשאלות אלה עלולות להטריד את האגו, הסופר-אגו דואג להסוות אותן באמצעות החלום, בו המשאלות מותקות ומבוטאות כסמלים (מותקות מלשון התקה, מנגנון הגנה המעביר את הדחף מהאובייקט אליו הוא מכוון אל אובייקט אחר). כך, החלום הוא אירציונלי אך גם פחות מטריד, הסמלים והדימויים בו מסווים את המשאלות האמיתיות, והאדם יכול להמשיך לישון בנחת. בטיפול, באמצעות אסוציאציות חופשיות, מפרשים את סמלי החלום ומגיעים למשאלות המודחקות. פירוש החלומות על פי פרויד הוא דרך המלך אל הלא מודע.

לדעת יונג, חלומות לא מבטאים בעיקר משאלות מיניות אלא מתייחסים לנושאים עיקריים נוספים המטרידים את האדם. יונג סבר שיש לפרש את החלום לא בגלל שהוא מסתיר משהו אלא מכיוון שהמשמעויות שלו מוצגות בשפה ציורית, של תמונות ודימויים, שהאגו יכול להבינה רק כאשר היא מבוטאת במילים. פחות חשוב להבין איזה דחף בסיסי החלום מביע מאשר לראות לאן החלום מוביל מבחינת התפתחות האישיות. החלום מדגיש פונקציה או צד שאינו מפותח מספיק באישיות המודעת. גילוי הצד הזה יכול לרמוז על הכיוון אליו האדם יכול להתפתח.

סיפורים השלכתיים דומים לחלומות מבחינה זו שמשמעות התכנים שלהם אינה בשליטה מלאה של האגו. לכן לדעתי העבודה איתם יכולה להיות דומה לעבודה היונגיאנית עם חלומות. בעבודה עם חלומות יונג משתמש בטכניקות של העצמה, AMPLIFICATION, ודמיון פעיל. המטפל והמטופל נכנסים לאוירה של החלום, מרגישים את הרגשות שהחלום מעורר, חווים לפרטי פרטים את הדימויים החזותיים, השמיעתיים, ושאר הדימויים החושיים שהוא מעורר ואת הסמלים שנמצאים בו, וכך מעצימים את חווית החלום, כדי להגדיל את השפעתו על התודעה. כמו אצל פרויד, גם אסוציאציות חופשיות עוזרות לפרש את החלום, אבל הן אמצעי שמתקיים לצד ההעצמה, ויונג לא נוטה ללכת עם האסוציאציות רחוק מדי כדי לא להתרחק מדי מהחלום עצמו.

יונג מחלק את החלום לארבעה שלבים: א. אקספוזיציה, הכוללת התייחסות למקום ולזמן הפעולה ולאנשים המעורבים. ב. פיתוח העלילה, שבו המצב מסתבך, יש קונפליקט ולא ברור מה יקרה. ג. השיא, שבו משהו קורה או משהו משתנה לגמרי. ד. התוצאה: הפתרון או סוף החלום.  

המטפל היונגיאני מנסה למצוא את ההקשר של החלום בחיים של המטופל, למצוא את ההקשר התרבותי של החלום, ולבחון את התוכן הארכטיפי בחלום, כדי לראות את החלום בהקשר כללי עוד יותר של חיי האדם, כלומר לחפש תמות או סמלים משותפים לתרבויות שונות, הקיימים לא רק בתרבות הספציפית של המטופל. כל זאת בדיאלוג עם המטופל. למרות שפרשנות של מבחנים השלכתיים נערכת בדרך כלל ללא דיאלוג עם הילד (וגם זה נושא למחשבה), אפשר לנסות לפרש סיפורים השלכתיים על פי קווים מנחים אלה.

ניקח לדוגמה סיפור של ילד בן 10 לכרטיס BM17 (אדם מטפס בחבל), אותו ניתחתי מנקודת מבט אחרת בפרק 10 בסדרת פוסטים זו. הסיפור לקוח ממאמר של קרמר: "אדם שקבוצה של חיילים רודפת אחריו ורוצה להרוג אותו (זו האקספוזיציה). הוא מטפס בחבל ואם הוא לא יצליח להגיע למעלה הם יחתכו אותו למוות בחרבות שלהם (זה פיתוח העלילה). אז הוא מחזיק הכי חזק שהוא יכול וכשהוא מגיע למעלה הוא יהיה ליד הגבול. זה מקום סודי מתחת לאדמה (זה השיא). יש דלת סתרים שנמצאת בגבול כך שהם לא יכולים להגיע אליו (זו התוצאה)".

כמובן שאין באפשרותי לקשר את החלום לחיים של המטופל. בהקשר התרבותי והארכיטיפי, קבוצת חיילים עשויה לסמל שמירה והגנה, ואולי גם את כוח החוק. במקרה הזה קבוצת החיילים רודפת אחרי הגיבור, כך שהוא אולי שייך למדינת אויב ונמצא במקום אליו הוא לא שייך. כלומר, אדם זה מנוכר לסביבה בה הוא חי, ולמעשה שייך לסביבה תרבותית/נפשית אחרת. אולי הוא לא מעז לבטא את הסלף שלו בסביבה בה הוא חי, ומציג בעיקר פרסונה. בכל אופן הוא נמצא במצוקה רבה ונלחם על חייו. הגבול והמקום הסודי מתחת לאדמה יכול להיות גבול בין המודע ללא מודע, או אולי גבול בין החיים למוות (למשל, במיתולוגיה היוונית נהר הסטיקס גובל בין הארץ לשאול, והשאול נמצא במעבה האדמה), או בין הפרסונה לצל (הפרסונה היא האופן בו האדם מציג את עצמו בעולם והצל הוא מכלול התכונות הבלתי רצויות שהוא מדחיק אל הלא מודע), דלת הסתרים שנמצאת בגבול, דרכה גיבור הסיפור יכול להימלט מאויביו, גם מאפשרת כניסה אל העולם שנמצא מתחת לאדמה. פה אפשר אולי לראות את הפוטנציאל של גיבור הסיפור לפיתוח עצמי באמצעות היכרות עם הצל שלו. ככל שיכיר היבטים נוספים באישיותו שנמצאים כעת בצל, כך יגבר תהליך האינדיוידואציה שלו והסלף שלו תהיה שלמה יותר. כך אולי יוכל להציל את חייו ולהיושע מהמצוקה בה הוא שרוי.

Cramer, P. (2015). Defense mechanisms: 40 years of empirical research. Journal of Personality Assessment, 97(2), 114-122. https://doi.org/10.1080/00223891.2014.947997

Stevens, A. (2001). Jung: A very short introduction (Vol. 40). OUP Oxford.

h