שלבים בהתפתחות הגבר על פי יונג (ומארי שטיין), והדגמה באמצעות דמותו של יוסף המקראי

אני מתקרבת לסיום סדרת הפוסטים בנושא יונג. פוסט זה לא יהיה קשור ישירות למבחנים השלכתיים (למרות שתמיד הכל קשור...), אלא יעסוק בספרו של מארי שטיין TRANSFORMATIONS.

 

 MURRAY STEIN הוא פסיכואנליטיקאי יונגיאני. יש לו תואר ראשון ושני מאוניברסיטת ייל בלימודי דת, ודוקטורט מאוניברסיטת שיקגו בפסיכולוגיה ולימודי דת, והוא מוסמך המכון היונגיאני בציריך. שטיין הוא אחד האנשים המובילים בפסיכולוגיה היונגיאנית. הוא כתב ספרים רבים ופרסם מאמרים רבים על תורתו של יונג. ניתן לשמוע אותו גם בפודקסטים ובהרצאות שונות. לאחר ששמעתי מספר הרצאות שלו וקראתי בספריו, אני יכולה לומר שלמרות קולו הסדוק, הוא מרצה מעולה, שוטף ופיוטי, וספריו כתובים כאילו הוא מרצה אותם.

 קראתי שני ספרים של שטיין: Transformations עליו נכתב פוסט זה, ו – Jung's Map of the Soul. באופן בלתי צפוי לחלוטין, ולתדהמתו של שטיין עצמו, הספר  Jung's Map of the Soul   הפך, 15 שנים לאחר כתיבתו, לבסיס לאלבום של להקת הפופ הדרום קוריאנית BTS. עובדה מעניינת זו גרמה לספר להיות די פופולרי, אך אני קצת פחות התלהבתי ממנו.

הספר  Transformationsלעומת זאת הוא מעולה בעיני. הרעיונות בספר מובעים בצורה ברורה ועם זאת פיוטית מאד. נושא הספר הוא היכולת להשתנות ולהתפתח לכל אורך החיים. שטיין עושה שימוש יפה בדימוי הזחל, שלאחר פרק משמעותי בחייו כתולעת מתגלם והופך ליצור לגמרי אחר, יצור עדין ויפה שיכול לעוף לעבר האופק  – הפרפר. מספר פרקים בספר מוקדשים לשלבי התפתחות הגבר. אני מניחה ששלבי התפתחות האשה הם די דומים, לכן אפשר להתייחס לכל הכתוב בהמשך כמתייחס לשני המינים. פרק מענין נוסף בספר קשור לשלבים בהשתנות דמותו של אלוהים בתנ"ך. שטיין כתב ספר שלם על פרשנות יונגיאנית של התנך: The Bible As a Dream. נושא מרתק! טרם הספקתי לקרוא, כי אי אפשר להורידו לקינדל וצריך להזמין עותק נייר...

יונג טען, שבחלק הראשון של החיים האדם ממוקד בהתפתחות והגעה לבשלות פיסית ובהסתגלות חברתית (בילדות, ואחר כך הסתגלות לחיי משפחה ועבודה). בחלק השני של החיים האדם ממוקד בהתפתחות רוחנית ותרבותית. האישיות המסתגלת מדחיקה אלמנטים אישיותיים משמעותיים אל הלא מודע, הצל. בחלק השני של החיים האלמנטים הללו מקבלים הזדמנות לבוא לידי ביטוי. מעבר לחלוקה גסה לשני פרקי חיים, יונג ושטיין מבחינים בחמישה שלבים בהתפתחות וביצירת הזהות של הגבר. כדי שיהיה מעניין, וברוח שטיין, אדגים את השלבים באמצעות דמותו של יוסף התנ"כית.

השלב הראשון: שלב האם. שלב זה כולל את הינקות והילדות, עד גיל בר מצווה/תחילת גיל ההתבגרות. הילד הוא "הילד של אמא", ומוכל באם. כאשר האם מקבלת את הילד בזרועות פתוחות, כאשר היא יציבה ומזינה, וכאשר הילד הוא בריא ומגיב, הוא מפתח אמון כלפי העולם.

בסיפור של יוסף שלב האם מתבטא לדעתי בסצינת המפגש בין יעקב לעשו. כאשר יעקב חזר לארץ, הוא הבין שעשו הולך לקראתו "וארבע מאות איש עמו". יעקב חשש מאד שעשו יכה אותו "אֵם עַל-בָּנִים". "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּחַץ אֶת-הַיְלָדִים, עַל-לֵאָה וְעַל-רָחֵל, וְעַל, שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת.  ב וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה; וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים" (בראשית לג', ב'). רחל ויוסף מוצגים כאן כיחידה אחת, שעליה יעקב מגונן.

שטיין מבחין בכמה סגנונות אמהיים לא מוצלחים:

האם הנעדרת: למשל, אלכוהוליסטית או מדוכאת, שאינה פנויה לילד. הילד עשוי למצוא תחליפים באם סמלית, כמו הדת. רחל מתה בלידה של בנימין והפכה בעל כרחה לאם נעדרת עבור יוסף. בתנ"ך לא כתוב בן כמה היה יוסף כשבנימין נולד, אך ראיתי פרשנויות שטוענות שהוא היה בן 8, בהחלט עדיין בשלב האם; האם האמביולנטית: זו אם בלתי צפויה, שלעתים קרובה אל הילד יותר מדי בלי להשאיר לו מרחב נפשי משלו, ולעתים רחוקה מאד וזועמת. ילד לאם אמביולנטית יתקשה ליצור קשרים אינטימיים עם נשים, מכיוון שנשים ייתפסו בעיניו כבלתי צפויות ויהיה לו קשה לסמוך עליהן; האם כמראה שבורה: האם הממוצעת מסתכלת בבנה בעיניים אוהבות ונהנית ממנו על עצם קיומו. אחד ההיבטים שהאם אמורה ליהנות ממנו הוא העובדה שהוא בן זכר, והמירורינג החיובי של זה מאפשר התפתחות טובה של הגבריות שלו בהמשך. אם המראה היא שבורה, האם עשויה ליהנות ממנו כתינוק חמוד ומתכרבל, אבל היא לא יכולה ליהנות מהגבריות שלו ככל שהוא מתבגר. כאשר לילד כזה יש גם אבא פאסיבי, מרוחק או נעדר, הילד יתקשה להזדהות עם החלקים הגבריים שבו; האם שמעוררת בושה ואשמה: אם זו לא מנטרלת, מעוותת או מכחישה את הגבריות של בנה, אלא  מעוררת בילד בושה ואשמה על תכונות גבריות כמו תוקפנות, עצמאות וחקרנות. נשים יחבבו גבר כזה, אך לא יתאהבו בו כי הוא לא יפגין תכונות גבריות טיפוסיות; האם המושלמת: אם זו יוצרת פיצול בינה לבין שאר הנשים. היא האישה הטובה, וכל אשה אחרת בה יבחר בנה היא רעה ואפילו "מכשפה". גבר כזה לא יתחתן, כי הוא נשוי לאמו, ואם הוא בכל זאת יתחתן, אשתו תהיה חלשה ותחסה גם היא תחת כנפי אמו. דוגמה נהדרת לאם כזו אפשר למצוא בפרק "שירה" בספרה המצוין של יעל מישאלי, "מותרות". 

השלב השני: שלב האב. בשלב זה, שנמשך מגיל ההתבגרות ועד לגיל35  בערך, הילד הוא "הבן של אבא". האידאליזציה שהילד עושה לאביו, ולדמויות אחרות כמו מורים או גיבורי תרבות, עוזרת לו להתחיל בתהליך היפרדות מהאם. תפקיד האב הוא לאפשר את האידאליזציה וגם לאפשר מאוחר יותר את ההתפכחות מהאידאליזציה. האב למעשה חונך את הילד אל תוך העולם הגברי, ומלמד אותו מה זה להיות גבר ואיך מתנהג גבר בתרבות שלנו. כך האב עוזר לילד להסתגל לנורמות החברתיות, הכוללות למשל שירות בצבא, לימודים, מציאת מקצוע, הקמת משפחה וכו'. הילד לומד להתאים את עצמו לציפיות ממנו ולדרישות להישגים. המעבר לשלב הזה מלווה ברוב התרבויות בטקס חניכה (אצלנו זה טקס בר המצווה). בשלב זה הילד מפתח את הפרסונה שלו כגבר. 

בסיפורו של יוסף אני חושבת ששלב זה מתבטא בכתונת הפסים שהכין יעקב ליוסף, המסמלת את תשומת הלב המיוחדת לה זכה יוסף מאביו, וכן ב"טקס החניכה" שיוסף עבר על ידי אחיו, במסגרתו הם השליכוהו לבור ומכרו אותו לישמעלים. גם את התקופה בה יוסף ניהל את בית פוטיפר ניתן לכלול בשלב זה. שטיין כותב שגבר שלא עבר את שלב החניכה יתמודד כל חייו עם נושא השאיפות (הוא יהיה בעל שאפתנות יתר או חסר), ויתקשה להסתדר עם דמויות סמכות. 

גם בשלב זה שטיין מבחין בכמה סגנונות אבהיים לא מוצלחים: 

האב הנעדר: אב שנעדר פיסית בילדות ובהתבגרות של בנו, או אב לא מתפקד. ילד של אב כזה יתקשה למצוא דמות אידאליזציה שהוא ישאף להיות כמוה, ויתקשה למצוא כיוון בחיים או לגבש שאיפה להצליח בעולם. נפשו תפצה על החסר באמצעות יצירת דמות אב ארכטיפית ולא מציאותית, שהוא לעולם לא יצליח להיות כמוה; האב נעדר הכיוון: אב זה לא יכול להעביר לבנו תחושת כיוון ושאיפות, שאין לו עצמו. גם ילד זה יהיה חסר כיוון ומטרה בחיים, ובעל דימוי עצמי חלש'; האב הנוטש: אב זה נוכח פיסית בחיים של הילד, אבל לא מקדיש לו תשומת לב, לא מתעניין בו, ולמעשה משאיר את הילד לאמא. אב זה לא מאפשר לילד לעשות לו אידאליזציה ולא חונך אותו אל עולם הגברים. באופן כללי, כאשר האב מציג לילד דרישות וציפיות, הוא נותן לו הזדמנות להשיג דברים ולחוות תחושת יכולת. אב נוטש לא מתעניין כלל בהישגים של הילד ולכן לא מאפשר תחושה כזו; האב הטוב מדי: אב זה לא מאפשר לילד לראות את הצל שלו. הוא תמיד מתאים את עצמו לילד ומגן עליו ולא מאפשר לילד להתאכזב ממנו. אב כזה גורם לכך שהילד ישאר בבית ויהיה תלוי בו. הוא כאילו אומר לילד: "יש לי בית כל כך טוב, אתה אף פעם לא תצליח ככה בחוץ"'; האב האדיפלי: אב זה הופך לאיום על הילד מכיוון שהוא רוצה את האם לגמרי לעצמו, ולכן מנסה להפריד בין האם לילד. הילד יפנים את האב כאובייקט מאיים, מדכא, כאויב שלו, שלא מאפשר לו לגדול ולהצליח. ילד זה עלול להתנגד לאנשים סמכותיים מעליו. אני חושבת ששמץ מאב מסוג זה מתגלה בדמותו של יעקב. לאחר שיוסף מספר לו על חלומו, שבו השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לו, יעקב גוער בו ואומר: "מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ:  הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ, אָרְצָה.  יא וַיְקַנְאוּ-בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר." יש כאן רמז לתחרות בין יעקב ליוסף ולתחושת איום הדדית, שאולי הובילה את יעקב, ששמר את הדבר, לשלוח את יוסף לראות את שלום אחיו, מה שהוביל למכירתו לישמעאלים; 

 

על שלושת השלבים האחרים אכתוב בפוסט הבא.