מבחנים השלכתיים פרק 15: המשגה על פי התאוריה של יונג

 

  "כאשר [פציינט] מצייר את עצמו הוא נותן לעצמו צורה, מכיוון שהוא מצייר פנטזיות פעילות...זה הוא עצמו במובן חדש שהיה עד עכשיו זר לו, מכיוון שהאגו שלו מופיע עתה כאובייקט של התהליך שמתרחש בתוכו".

כך כתב יונג, שאהב מאד לשלב ביטוי יצירתי בטיפול הפסיכולוגי. בגלל החיבור שלה לאמנות וגם לחלומות, למיתוסים, לארכיטיפים ולסמלים תרבותיים, התאוריה של יונג מתאימה מאד להמשגה של מבחנים השלכתיים.

בפוסט זה אציג טבלה של המושגים העיקריים בתאוריה היונגיאנית עם הצעות כיצד כל מושג יתבטא במבחנים השלכתיים. את הטבלה ביניתי בעזרת הספר

Jung: a very short introduction, by Anthony Stevens

 (ועוד שני ספרים עליהם אני מקווה לכתוב בהמשך).

 

הספר מומלץ. קודם כל הוא קצר (179 עמודים). המחבר אנתוני סטיבנס מקדיש את הפרקים הראשונים לסקירה מעניינת של חייו האישיים של יונג בתוך ההקשר ההיסטורי בו הוא פעל. אנחנו לומדים על יחסיו המורכבים עם פרויד, על בגידותיו באשתו ועל המשברים הנפשיים המשמעותיים מאד עמם הוא התמודד, שתרמו גם לפיתוח התאוריה שלו. סטיבנס גם דן בשאלה עד כמה יונג היה אנטישמי (כנראה שכן). הספר סוקר את המושגים העיקריים בתאוריה של יונג, מתייחס לעבודה עם חלומות תוך הצגת דוגמה מפורטת, ומתייחס גם לדרך בה נערך טיפול יונגיאני.

הנה הטבלה:  

  

מושג	הגדרה	ביטוי אפשרי במבחנים השלכתייים
ארכטיפים/ הלא מודע הקולקטיבי	ארכטיפים הם מבנים פסיכולוגים מולדים, המשותפים לכל בני האדם מדורי דורות. הארכטיפים יוזמים ושולטים בהתנהגויות ובחוויות הטיפוסיות של כל בני האדם. התנסויות דומות מעוררות מחשבות, דימויים ורגשות דומים בכל בני האדם, בלי קשר לתרבותם. למשל: בכל התרבויות קיים ארכיטיפ הגיבור, הקשור ביציאה למסע (פיסי/רוחני) הכולל אתגרים רבים ובסופו הגיבור מגשים את מטרתו (זוכה בנערה/עובר התפתחות רוחנית וכו'). מכלול הארכטיפים יוצר את הלא מודע הקולקטיבי.	שימוש בסמלים או דמויות ארכיטיפיות (יער, זאב, שועל, נחש, מלכה/מלך, מלכה רעה, אם חורגת, רופא, קוסם וכו') שימוש במוטיבים מתוך אגדות או מיתוסים (כיפה אדומה, לכלוכית, היפהפיה הנרדמת, הרקולס, סיזיפוס, אדם וחוה, המבול, עקידת יצחק, יציאת מצרים, משפט שלמה וכו')
תסביך	הדרך בה הארכטיפים באים לידי ביטוי בנפש האדם הספציפי.	מוטיב או תמה חוזרת במספר סיפורים או ציורים. למשל:  דמות האם היא ארכטיפ, מכיוון שהילד נולד עם מוכנות לקשר עם דמות כזו. איכות הקשר של הילד הספציפי עם דמות האם, כפי שהיא באה לידי ביטוי במבחנים ההשלכתיים, היא ביטוי של תסביך האם אצל אותו ילד ספציפי.
סלף	הגרעין האינטגרטיבי של האישיות. מטרת הסלף היא שלמות, מימוש הקיום האנושי באמצעות אינדיוידואציה. אינדיוידואציה הוא תהליך שבאמצעותו חומר לא מודע הופך למודע בתהליך ההתפתחות לאורך החיים.	התייחסות בסיפורים ההשלכתיים לעולם רוחני, לאלוהים, לדת, לאידאל, ליקום, לשלמות. כאשר הסלף מאד מפוצלת ומאד לא אינטגרטיבית, כלומר כאשר האדם לא מכיר כלל ב"צל" שלו, יביאו לידי ביטוי בסיפורים תחושות של השטחה רגשית, שעמום, חוסר אונים וחוסר מטרה ומשמעות בחיים. סיפורים מלאי חיים ויצירתיות יעידו על סלף אינטגרטיבית.
אגו	מבנה ארכטיפי שמתפתח מהסלף במהלך הילדות המוקדמת. זהו מרכז התודעה, אליו אנו מתכוונים כשאנו משתמשים במילה "אני". האגו יוצר את התחושה המתמשכת של הזהות. האגו מסייע ליצירת נפרדות מההורים, מסוגלות לעבוד, מציאת בן/בת זוג ויצירת משפחה.	היכולת של הדמויות בסיפורים לבטא רצונות וכוונות ולהוציאן לפועל. לדמויות בסיפורים יש עולם פנימי שונה ונפרד זו מזו.
פרסונה	מבנה ארכטיפי המציין חזות, חלון ראווה או "מסכה", הדרך בה האדם מציג את עצמו בעולם באופן שעולה בקנה אחד עם מוסכמות חברתיות ותרבותיות.	הדרך בה הילד בא לידי ביטוי בבי"ס, אותה נשמע באינטייק עם הצוות. הדרך בה הילד מציג את עצמו בתהליך ההיכרות עם הפסיכולוג. בסיפורים ההשלכתיים: דמויות מרצות, קונפורמיות לכללים החברתיים, להוריהן ו/או לדמויות סמכות אחרות. הסיפור לכרטיס הראשון ב – TAT (הילד עם הכינור) נחשב לכרטיס הביקור של הילד, אך לעתים קרובות לא רק הפרסונה באה לידי ביטוי בסיפור זה.
צל	מבנה ארכטיפי המציין את התכונות של האדם שאינן מקובלות בתרבות, אותן האדם מסתיר או מדחיק אל הלא מודע.	ילד שבבית הספר מתנהג באופן מאד מרצה, צייתן, כנוע, כשבמבחנים ההשלכתיים יש ביטויים של תוקפנות רבה או מרדנות. הופעה בסיפורים ההשלכתיים של אויבים, חיות טרף, זרים, דמויות מרושעות, מאיימות, לא מוסריות, לעתים בעלות זהות אתנית שונה מאד מזו של הילד. תכנים של רדיפה. ביטוי של רגשות של כעס או פחד, או גועל או דחיה. סמלים של שטן, גהינום וכו'.
שלב האם	שלב התפתחותי המתרחש מגיל אפס עד גיל ההתבגרות, בו האם נושאת חלקים מהסלף של הילד, הילד חוסה תחת כנפיה, והנפרדות ביניהם לא גדולה.	איכות היחסים עם דמות האם המופנמת, כפי שבאה לידי ביטוי בסיפורים ההשלכתיים. האם דמות האם המופנמת מקבלת את הילד כפי שהוא, או אוסרת עליו לבטא חלקים באישיותו? האם היא נמצאת שם, או נעדרת? איזו מראה היא מהווה בשבילו? מראה מתפעלת, או מראה שבורה? סמלים הקשורים בהתייחסות לטבע, ללידה, להזנה.
שלב האב	שלב התפתחותי המתרחש בין גיל ההתבגרות לגיל 35 בערך (!). האב מסייע לילד להיפרד מהאם, ועורך לילד תהליך חניכה אל עולם הגברים/עולם העבודה. האב דורש מהילד להתאים את עצמו לציפיות התרבותיות ממנו. האב הוא דמות אידאליזציה שצריכה גם לאפשר לילד להתפכח בהמשך מהאידאליזציה שלו.	דמויות בסיפורים שמקבלות נורמות התנהגות, השתלבות חברתית, לימודית ותעסוקתית וכו'. הזדהות עם דמות האב. תכנים של עמידה או אי עמידה בציפיות. עד כמה הילד מאכזב? עד כמה גאים בו? האם דמות האב המופנמת יודעת לכוון את הילד? האם היא מושא לחיקוי? האם היא דמות נעדרת? חלשה? האם היא דמות שמתחרה עם הילד על האמא, ומאיימת עליו? האם היא דמות שמחזקת תלות או מחזקת עצמאות? סמלים כמו סרגל, זקן, מלך, שופט. התייחסות לטקסי חניכה (למשל, בר/בת מצווה).
אנימה/ אנימוס דמות הגיבור	מבנה ארכטיפי וגם שלב התפתחותי, המתייחס להיבט הנשי אצל הגבר ולהיבט הגברי אצל האשה, והקשור ליכולת שלנו ליצור מערכת יחסים עם בני המין השני. הדימוי המופנם של בן המין השני. האנימה מאפשרת לנער להיפרד משני הוריו ולחבור לבת זוג.	תכנים של יצירתיות, תשוקה (מיניות או תשוקה לידע או לעיסוק מסוים), תכנים של זוגיות ואינטימיות. ביטוי לייחודיות. תוכן של מסע, התמודדות עם קושי. הרפתקאות. סמלים כמו מאבק בדרקון, עמידה במבחנים, מציאת אוצר. תכנים וסמלים הקשורים באופן סטראוטיפי לנשיות בסיפורים של ילד/נער, ותכנים וסמלים הקשורים באופן סטראוטיפי לגבריות בסיפורים של ילדה/נערה.
הפנמה	מאפיין אישיותי המתבטא בתנועה של תחומי העניין הרחק מהעולם החיצון ולעבר העולם הפנימי.	עיסוק בסיפורים ההשלכתיים בפעילויות שאדם עושה לבד, מעט מאד אינטראקציה בין הדמויות בסיפורים והתייחסות מעטה להתנהגויות של הדמויות. הדמויות עוסקות במחשבותיהן וברגשותיהן ומעט מאד פועלות בעולם. דמויות שמהססות ולעתים נמנעות ממפגש עם האחר או עם העולם. דמויות שצופות בהתרחשויות מהצד.
החצנה	מאפיין אישיותי המתבטא בתנועה של תחומי העניין הרחק מהעולם הפנימי ולעבר העולם החיצון.	הדמויות בסיפורים כמעט אינן נמצאות לבד, אלא הילד מוסיף להן דמויות נוספות הנמצאות איתן באינטראקציה. התייחסות להתנהגויות של הדמויות בסיפורים עם מעט התייחסות למחשבותיהן ולרגשותיהן. דמויות עם חיי חברה עשירים וטובים. דמויות שמתערבות כאשר הן רואות דמויות אחרות במצוקה.
פונקצית החשיבה	חיבור המשגתי בין פיסות מידע או בין תכנים נתפסים. אנשים נבדלים זה מזה במידה בה פונקצית החשיבה היא דומיננטית אצלם.	דגש בסיפורים על חשיבה בניגוד לרגשות או פעולות. סיפורים עם תכנים מופשטים רבים. עיסוק אינטלקטואלי. רציונליזציות.
פונקצית הרגש	הערכה או שיפוט רציונלי של אירועים פנימיים או חיצוניים: האם הם נעימים או לא? יפים או מכוערים? רצויים או בלתי רצויים? טובים או רעים? אנשים נבדלים זה מזה במידה בה פונקצית הרגש היא דומיננטית אצלם.	דגש על רגשות בסיפורים. תגובות רגשיות חזקות של הדמויות לאירועים שקורים להן. הדמויות שופטות ומעריכות את האירועים שקורים להן. רגישות של הדמויות לרגשות של דמויות אחרות בסיפור. שימוש של הילד המספר בשפה רגשית עשירה.
פונקצית האינטואיציה	הדרך בה אנו מסיקים על האפשרויות הגלומות במצבים העומדים בפנינו. מה גרם למצב? מה אנו מעריכים שיקרה בהמשך? אנשים נבדלים זה מזה במידה בה פונקצית האינטואיציה היא דומיננטית אצלם.	הדמויות בסיפורים מקבלות החלטות או מעריכות דמויות אחרות על סמך תחושה ואינטואיציה. דמויות עם התייחסות הוליסטית שרואה את התמונה כולה. אמירות כמו: "זה מה שקורה כשנוסעים באופנוע בלי קסדה". "זה מה שיקרה לו שוב ושוב".
פונקצית התפיסה חושית	הדרך בה אנו מעבדים את הקלט החושי ויוצרים תפיסה של העולם סביבנו. אנשים נבדלים זה מזה במידה בה פונקצית התפיסה החושית היא דומיננטית אצלם.	סיפורים עם התייחסות לאסתטיקה, לטבע, לצבעים, למרקמים, לריחות, לטעמים. התייחסות למראה של אובייקטים (למשל, תיאור עשיר של מראה הבית או העץ שהילד צייר), או להקשר הפיסי של ההתרחשות בסיפורים.
סינכרוניות	צירוף מקרים בעל משמעות. התרחשות בו זמנית של שני אירועים בלתי קשורים או יותר, שיש להם משמעות דומה.	אולי יקרה בעיקר באינטראקציה בין הילד לפסיכולוג. למשל, הילד יספר סיפור על כלב חולה, ובדיוק גם הכלב של הפסיכולוג חולה. הילד יספר על דמות אם שמתגעגעת לבן/לבת שלה, ובדיוק הפסיכולוגית מקבלת מסרון מבנה החייל.

 

על חלק מהמושגים המופיעים בטבלה ארחיב את הדיון בפוסט הבא.

מבחנים השלכתיים פרק 1 - ההנחה ההשלכתית, הלא מודע הקולקטיבי והנחיות העברה

 

שלום לקוראי הבלוג!

אני חוזרת לכתוב לאחר תקופה ממושכת בה הקדשתי משאבים לעבודת דוקטורט, אשר כעת הגשתי ונמצאת בשיפוט. זו היתה תקופה מאתגרת ומעניינת בה למדתי המון.

לאור השינוי בדרישות ההתמחות שמאפשר דגש רב יותר על האבחון הפסיכולוגי, אני מעלה קבוצת פוסטים (קראתי להם "פרקים") שעוסקים במבחנים השלכתיים. חלקם לוקטו ממרחבי הבלוג ועובדו מחדש וחלקם חוברו כעת. והנה תוכן העניינים:

פרק 1: ההנחה ההשלכתית, הלא מודע הקולקטיבי והנחיות העברה

פרק 2: שתי השוואות (השוואת הילד לנורמה והשוואת הילד לעצמו)

פרק 3: התבטאות של היכולות הקוגניטיביות במבחנים השלכתיים

פרק 4: מבנה הסיפור

פרק 5: ניתוח על פי תאורית הסלף: לכידות העצמי

פרק 6: ניתוח על פי תיאורית הסלף: מירורינג

פרק 7: ניתוח על פי תאורית הסלף: אידאליזציה

פרק 8: מנגנוני הגנה במבחנים השלכתיים  

 

קיימות מספר מערכות לציינון של מבחנים השלכתיים. אני לא מתלהבת מהשימוש בציונים כאלה, מכיוון שהציינון עלול להפוך את ההסתכלות בסיפורים לטכנית ולממוקדת בפרטים, על חשבון ההסתכלות הקלינית במכלול. מה שכן אפשר לקחת ממערכות ציינון אלה זה את המימדים עליהם מסתכלים. אפשר ליישם את המימדים הללו בהסתכלות הקלינית, ללא מתן ציונים. לכן אני מקווה לכתוב לפחות על אחת ממערכות הציינון הללו.

מקווה לכתוב גם על השפעות תרבותיות על הדרך בה אנשים מספרים סיפורים השלכתיים, על ביקורות על מבחנים השלכתיים ועוד. מקווה שאעמוד לפחות בחלק מהמשימות הללו.

 

ההנחה ההשלכתית

מבחנים השלכתיים נשענים על ההנחה שאנשים תופסים ומארגנים גירויים סביבתיים על בסיס הצרכים, הרגשות והקוגניציות שלהם. תהליך זה עשוי להתרחש מחוץ למודעות. לכן, נתונים ממבחנים השלכתיים משקפים דחפים משאלות או רגשות לא מודעים Calderon & Kupferberg,) 2022))

הלא מודע הקולקטיבי

הרבה  מאד מהידע שלי על מבחנים השלכתיים ומפיתוח יכולת ההסתכלות הקלינית למורתי היקרה ד"ר חגית בנזימן.

 

 ד"ר חגית בנזימן

חגית לימדה שנים רבות במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, במגמה הקלינית, והיתה גם ראש המגמה ליעוץ חינוכי בבי"ס לחינוך. היא מומחית במבחני אישיות. הספר שלה "לצאת מן המבוך – דוגמאות של מבחנים פסיכולוגים" מומלץ מאד. בספר תיאורי מקרה מנותחים מהם ניתן ללמוד על דרך עבודתה המיוחדת של חגית. חגית כתבה גם עשרות ספרי ילדים שעוסקים ביחסים בין ילדים לחבריהם ולבני המשפחה האחרים, וגם ספר אחד שעוסק בגיל השלישי במבט הומוריסטי. ספריה כתובים בדרך כלל בחרוזים.

במשך שנים רבות השתתפתי בקבוצות הדרכה של חגית, בהן ניסיתי להטמיע בקרבי את דרך עבודתה המיוחדת. חגית עובדת על החומר ההשלכתי ללא רקע של הילד. היא מבקשת לדעת רק את גיל הילד ומינו. היא מעודדת את חברי הקבוצה "לזרוק" באופן חופשי מחשבות, רגשות ואסוציאציות למראה ולמשמע החומר.

אני חושבת ששיטת עבודה זו מבוססת על ההנחה שהילד שואב את עולם הדימויים שלו, המשמש לחיבור הסיפורים, מאותם מקורות שמהם חברי הקבוצה שואבים את עולם הדימויים שלהם. גם אם כל אחד מאיתנו בא מרקע תרבותי שונה, כולנו מכירים מספר מיתוסים שהם משותפים לכל התרבויות. למשל, הסיפור על אדם וחוה והגירוש מגן העדן מופיע בגירסה קצת שונה ב"עלילות גילגמש" שחוברו סביב שנת 2100 לפני הספירה. הסיפור על המבול לא מופיע רק בתנ"ך אלא בתרבויות רבות נוספות, למשל, בתרבויות של ילידים ביבשת אמריקה, בתרבויות הודו-סין, ואצל אסקימואים. מן הסתם כך הדבר גם לגבי סיפורים כמו שלגיה, כיפה אדומה, העץ הנדיב וסיפורים אחרים להם ילדים רבים נוהגים לחבר את הגירסה שלהם כאשר הם מספרים אותם במבחנים השלכתיים.

יונג טען שמיתוסים כאלה יוצרים את הלא מודע הקולקטיבי, הכולל את המורשת הפסיכולוגית של האנושות. לדעת יונג, לכל אחד מאיתנו יש מבנים פסיכולוגים זהים, ארכטיפים, שנוצרים מהמבנה הביולוגי ומצרכי ההישרדות שלנו. הארכטיפים הם מבנים מולדים שיכולים לשלוט, לכוון ולתווך את ההתנהגויות והחוויות שאופייניות לכל בני האדם. הארכטיפים מעוררים מחשבות, דימויים, רגשות ורעיונות דומים אצל אנשים שונים, שמגיעים מתרבויות שונות לחלוטין. אנחנו נולדים עם ארכיטיפים של דמות האם, דמות האב, דמות האשה, דמות הגבר, דמות הגיבור וכו'. המפגש עם דמויות אלה במציאות מפעיל את הארכיטיפ שלהן במבנה הנפשי שלנו ויוצק בו גם תוכן ייחודי נוסף. אבל התפיסה שלנו את דמות האם, למשל, והציפיות שלנו ממנה, נשענת גם על ארכיטיפ דמות האם שנבנה בתרבות שלנו לאורך שנים רבות.

לכן, כשחברי הקבוצה מעלים את האסוציאציות והמחשבות שלהם על הסיפורים ועל הציורים של הילד, הם שואבים אסוציאציות אלה מהלא-מודע הקולקטיבי ומהארכיטיפים המשותפים להם ולילד. זו הסיבה לכך שהרעיונות של חברי הקבוצה עשויים לסייע מאד להבין את החוויה של הילד.

בסוף התהליך הקבוצה אוספת את התמות או המסקנות העיקריות שעלו מכל החומר. תמות ומסקנות עיקריות הן כאלה שחוזרות על עצמן מעבר לכמה סיפורים ו/או לכמה ציורים. מבחינה זו הדבר דומה לעבודה בחלקים הקוגניטיבים של האבחון: מסקנה משמעותית היא רק כזו שיש לה תימוכין ממספר מקורות שונים. לאחר תהליך זה חושף מציג המקרה בפני הקבוצה את הרקע של הילד, ורק אז הקבוצה יכולה לחבר בין התובנות שעלו מתוך החומר למידע שעלה באינטייק. המטרה של חגית באופן עבודה זו היא לאפשר לחברי הקבוצה וגם לה עצמה להתבונן בחומר ההשלכתי ללא דעה קדומה או הטיה שנובעת מהמידע מהרקע. כך, יש סיכוי גדול יותר שהקבוצה תראה דברים נוספים ולא בעיקר דברים שתואמים את הסיפור שעולה מהרקע.

לא אחת ראיתי אצל הפסיכולוגים אי בהירות לגבי הנחיות ההעברה של מבחנים השלכתיים, וכן סגנון עבודה שעלול להוביל לסיפורים קצרים ודלים שאותם קשה אחר כך לנתח. יתכן שבשל הביקורת על מבחנים אלה, ואולי משיקולים של זמן, באוניברסיטאות ובמכללות לא מספיקים ללמד אותם במידת ההעמקה הראויה. לכן גיבשתי לפני מספר שנים בסיוע של ד"ר חגית בנזימן קובץ הנחיות להעברת המבחנים. מכיוון שאיני אוהבת להעלות לרשת חומר מסוג זה, ניתן לקבל את הנחיות ההעברה באמצעות מייל אלי: yogev976@bezeqint.net