מבחנים השלכתיים פרק 5: ניתוח על פי תאורית הסלף - לכידות העצמי

 

התוכן של שלושת הפוסטים הבאים פורסם כאן בעבר, אבל אני מפרסמת אותם שוב כדי שיופיעו כחלק מרצף פוסטים על מבחנים השלכתיים.

 

 ניתוח מבחנים השלכתיים על פי תאורית הסלף

 עפ"י גישתו של MARSHALL SILVERSTEIN כפי שבאה לידי ביטוי בספרו

Self psychology and diagnostic assessment: identifying selfobject functions through psychological testing.  Reprinted 2009 by Routledge

  

 מרשל סילברסטין הוא פרופ' לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת לונג איילנד בניו יורק. הוא עוסק בטיפול, בהוראה ובדיאגנוסטיקה ומתמחה בתאורית העצמי.

  

 הספר Self psychology and diagnostic assessment מכיל פרקים תיאורטים בהם מוצגת תאורית הסלף ופרקים עם ניתוחי מקרה דיאגנוסטים. המבחנים המנותחים הם רורשך, TAT וציורים. הספר כתוב בצורה ברורה ומומלץ ביותר. 

קראתי ספר נוסף של סילברסטין: Personality assessment in depth.  זהו ספר שכולו הצגות מקרים דיאגנוסטים בלבד, ללא פרקים תיאורטים. למעט מקרה אחד של מתבגר, כל הצגות המקרים הם של מבוגרים. גם ספר זה מומלץ, אך לדעתי עדיף להתחיל בספר הראשון.

קוהוט, אבי פסיכולוגית העצמי, פעל במאה העשרים ונפטר ב – 1981.  במלחמת העולם השניה נמלט קוהוט מאימת הנאצים מאוסטריה לארה"ב.  קוהוט פיתח את פסיכולוגית העצמי רק בעשר השנים האחרונות לחייו.  לפני כן היה פסיכואנליטיקאי מהשורה.  פסיכולוגית העצמי מסמנת מעבר מתאוריות על דחפים, בהן הדרמה היא בין קונפליקטים פנימיים, לתאוריות על צרכים, בהן הדרמה נמצאת במרחב הבינאישי המופנם.

 

לכידות (קוהסיביות) של העצמי 

מהו העצמי?  העצמי הוא ארגון של חוויות במרחב ובזמן.  קוהוט מגדיר את העצמי כמרכז של יוזמה וקליטת התרשמויות, כיחידה מלוכדת במרחב ונמשכת בזמן.  

המשימה ההתפתחותית של האדם היא פיתוח תחושה של לכידות העצמי.   לכידות של העצמי היא חוויה מתמשכת של העצמי כשלם.  תחושה של שלווה ורוגע.  תחושה של חיוניות, תכלית וכיוון בחיים.  לפי קוהוט, האדם מונע על ידי צורך מולד בתחושת לכידות.  תחושה זו מתפתחת באמצעות הקשר של הילד עם המטפלים בו, ובאמצעות היענותם האמפטית לצרכיו. 

כדי שתתארגן תחושה של עצמי, צריך סביבה שתתייחס לתינוק ותיצור איתו ועבורו רצפים של התרחשויות שמהן יופקו החוויות הבונות את העצמי.  הסביבה עוזרת לארגן את החוויות ליחידה קוהסיבית של העצמי. האנשים המאפשרים את התארגנות החוויות של התינוק הופכים להיות, או ממלאים עבורו, תפקיד של זולתעצמי – זולת שהוא חלק מהעצמי  (SELFOBJECT ).  התינוק חווה את הזולת לא כנפרד וכבעל קיום עצמאי, אלא כחלק מעצמו הממלא עבורו פונקציות שונות של הרגעה או ויסות. 

מהן הפונקציות שממלא הזולתעצמי עבור התינוק? 

¤     מירורינג MIRRORING- מתן אישור, הכרה ותיקוף.  תחושה שהאדם מיוחד בזכות מה שהוא.

¤     אידאליזציה IDEALIZATION- הצורך להיות קשור למישהו אידאלי (חזק, גדול, חכם, צודק ובעל ערך), המקבל אותנו.  מישהו ששואפים להיות כמוהו, ושהקשר איתו עושה אותנו לבעלי ערך.   חווית ההתמזגות עם הדמות ההורית הנערצת והאומניפוטנטית מאפשרת לתינוק להרגיע את עצמו, לפתח פונקציות של שליטה עצמית ותיעול דחפים.

¤     תאומות TWINSHIP- צורך ללמוד להיות כמו האחר (הזדהות) ולהרגיש בעל ערך מתוך תחושת דמיון לאחרים.  צורך זה מסופק על ידי חוויות שקטות של עשיית דברים יחד או זה ליד זה.  דמות שתהווה "נפש תאומה" ותוכל להבין את נפשו של האדם. 

 

כאשר הדמויות המטפלות נענות באופן סביר לצרכים אלה, הילד מפנים בהדרגה את הפונקציות הללו, עד שהוא יכול לספק אותן לעצמו.  יותר מזה:  דווקא כאשר ההורה לא מצליח להיענות בצורה אידאלית ומיידית, אך מצד שני הוא לא מתסכל מדי את התינוק, התינוק לאט לאט לומד להרגיע את עצמו בעצמו.  מתפתחת בו תחושת יכולת שבונה ומחזקת את הערך העצמי.  תהליך זה של הפנמת פונקציות הזולת עצמי נקרא הפנמה מתמירה.  ההפנמה המתמירה מתאפשרת, כאמור, הודות להיענות אמפטית, כלומר לשילוב של הענות לצרכים וגם תסכולים אופטימלים (מידתיים, כאלה שהילד יכול לעמוד בהם) וכשלונות אמפטים אופטימלים. 

היכולת לסיפוק עצמי של הצרכים הללו לעולם אינה מושלמת, גם אצל מבוגר (וטוב שכך, כך צריך להיות).  תמיד נותרת מידה של הזדקקות לזולת. אנחנו לומדים לספק צרכים אלה בחלקם גם על ידי ספרות, מוסיקה, השתייכות מקצועית, השתייכות לתנועת נוער וכו'. אלה משמשים מקור להערכה עצמי, לרוגע ושלווה, לחיוניות ויוזמה. 

כשלונות כרוניים וקיצוניים של הדמויות המטפלות הקרובות לילד להיענות באופן סביר לצרכים שלו, ולתת לו היענות אמפטית) להגיב לצרכים של מירורינג ואידיאליזציה), גורמים לפגיעה בקוהסיביות של העצמי. תחושה של עצמי מפורק, לא לכיד ונעדר חיוניות היא המקור לפסיכופתולוגיה לפי קוהוט.  תחושה כזו עלולה ללוות את האדם במהלך חייו, להשפיע על היחסים שהוא יוצר ועל התפקוד היומיומי שלו.  תחושת העצמי הלא לכיד באה לידי ביטוי בתחושות קשות של ריקנות, חידלון, דכאון או זעם. 

אוסיף, שכשתינוק נולד עם קשיים נוירולוגים וטמפרמנטלים (שאולי יובילו לליקויי למידה...), הטיפול בו יותר קשה, קשה יותר להבין את צרכיו ולהיענות להם.  גם כך עלולה להיווצר סביבה שלא נענית לצרכים של התינוק בצורה מספקת, למרות שההורות כשלעצמה היא טובה.

?איך תתבטא חוסר לכידות של העצמי במבחנים השלכתיים 

א.   הדמויות בסיפורים:  נראה סיפורים בהם הדמויות חשות ריקנות, חסרות אנרגיה, חסרות כוחות, משועממות.  נראה דמויות פצועות.  אנשים שלא יכולים להחזיק את עצמם.  לא יכולים לקום.  אנשים שחווים אבדן הורס ממנו הם לא מחלימים.  נראה דמויות פאסיביות שלא יוזמות, דמויות שמוותרות על התמודדות.  דמויות שמרגישות לא קומפטנטיות ולא מסוגלות לכלום.  גם דמויות זקנות יכולות להיות מטאפורה לזה.  גם דמויות נלעגות. 

ב.  מצב האובייקטים בסיפורים:  המצב הפיסי של הדמויות, הבית, העץ ואובייקטים אחרים מרמזים על המצב הפנימי של העצמי של הילד.  למשל:  בית מט לנפול, בית שעוד שנייה ייהרס, גג דולף, עץ שכל עליו נשרו, ילד לבוש בלואים, פרחים שכל יום נובלים עוד קצת.  חולצה דהויה שהשליכו אותה,  פרפר פצוע שלא יכול לעוף.  עלה נובל.  משהו שבור.  משהו שנראה מסמורטט, מלוכלך.  משהו יפה שמוסתר על ידי זבל.  משהו ישן, דהוי.  ביטויים של הידרדרות:  מתקלף, מתפרק, נובל, נופל, דולף, נשבר, נרקב. 

ג.  הציורים: ציורי אנוש לא מחמיאים.  ציורים באוויר, ללא שורשים.  ציור עץ שבור, בית הרוס וכו'.  איני ממליצה להסיק מסקנות מציורים בלבד, אלא רק כעדות תומכת לסיפורים. 

כמו בכל תהליך דיאגנוסטי, לעולם לא נסיק מסקנות על סמך עדות אחת.  התבטאויות אלה צריכות לחזור על עצמן בסיפורים רבים של הילד כדי שיהיה בהן ממש.  בנוסף, הממצאים צריכים לעלות בקנה אחד עם ממצאים נוספים (מהאינטייק, מחלקים אחרים של האבחון, ומשאלונים). 

דוגמאות:  

הדוגמאות מבוססות על סיפורים של ילדים, אך אינן זהות לסיפורים עצמם.  גילאי הילדים שונו במקצת, תכני הסיפורים שונו (מבלי לפגוע במהות ובאוירה העולה מן הסיפור). הילדים אובחנו על ידי פסיכולוגים שונים.  

ילדה בכיתה ה', סיפור לתמונת TAT 9GF: "יש משהו לראות פה? אין מה לראות פה. זה ריק?  זה רק סלע שקוף שאפילו לא מסתכלת בה. (?) זה סלע בלתי נראה (מצביעה על חלק מהרקע) והיא רצה.  (לאן היא רצה?) לשחק (אחר כך?) תשחק". לדוגמה זו נחזור בהמשך, בדיון על מנגנוני הגנה במבחנים השלכתיים. 

ילד בכיתה ה', סיפור לציור איש:  "היה בן אדם שנתקל בעץ ונפל, ואז לקחו אותו למרפאה, חבשו אותו ולא הצליח לזוז.  הוא קרע את התחבושות וברח משם, ובאמצע הדרך פתאום שוב לא הצליח לזוז, ונשאר שמה עד עכשיו...."  

ילדה בת 8, סיפור לתמונת TAT  2 –   "אנשים זקנים חורשים עם הסוס. לאיש הזה נקרעה החולצה והוא חרש בלי חולצה. ואז... הבית שלו התמוטט והסוס חלה ואחר כך גם אשתו והילדה שלו חלו. (מרגישים? חושבים?) חושבים שהם הולכים למות עוד מעט כי הבית התמוטט והסוס עוד מעט מת".

ילדה בת 16, סיפור לתמונת TAT 1: "לא יודע על מה הוא מסתכל...חושב על משהו...אולי הוא חושב על מה הוא ינגן...הוא מרגיש לא טוב...כואב לו הראש...הוא לא ינגן".

 

איך תתבטא חוסר לכידות של העצמי באינטראקציה עם הפסיכולוג בזמן האבחון? 

אלה הצעות שלי (לא של סילברסטין):  הילד נראה חסר אנרגיה וכוחות או יבטא שעמום.  הילד יוותר על ההתמודדות עם משימות האבחון אפילו מבלי שניסה, או שיוותר במהירות לאחר שניסה, מתוך תחושה פנימית שאינו מסוגל לבצע את המשימה.  הילד יבטא תחושות של חוסר חיות:  "אין לי כוח...אני לא יכול...אני לא יודע כלום....וכו'".  

אולי נראה ילד עם "שריון הגנתי מפצה" – ילד נוקשה מאד, לא ספונטני, לא חיוני, אולי ילד שמתקשה להתקרב וליצור קשר.  הוא לא צריך אף אחד.  יכול לבד ולא צריך עזרה מאף אחד.  מסתדר לבד. 

מה נשמע מהמורה ו/או מההורים על ילד שהעצמי שלו פגועה? 

אלה הצעות שלי:  המורה יספר על ילד חסר כוחות, חסר חיוניות, לא נהנה, "מדוכא", לא מתעניין בחומר הנלמד, לא מעורב חברתית.  נכנס לחרדה מול אפשרות של כישלון.  מוכן לקחת על עצמו רק דברים בטוחים, בהם הוא בטוח שיצליח.  אולי התיאור יהיה של ילד שמוותר על התמודדות עם דברים שנראה לו קשים מדי,  גם אם הם היטב בגבולות יכולותיו.  לא מאמין בעצמו.  מייחס הצלחות שלו למזל ולא ליכולת.   או ילד שלא מסכים לקבל שום עזרה – יכול לבד ולא צריך אף אחד.

Understanding storytelling tests through self theory – part 3 – Idealization

This is a third post in this subject.  The posts are inspired by Prof.  Marshall Silverstein's excellent book:

Self psychology and diagnostic assessment: identifying selfobject functions through psychological 

testing. 

In part three (here), we'll see how to find indications of idealizing self object needs is projective tests.

In part one (here, and also in the right hand column of this blog, under the heading "personality 

theories/psychotherapy")  we've seen how to identify signs of a non cohesive self in projective stories.

In part two  (here, and also in the right hand column of this blog, under the heading "personality theories/psychotherapy")  we've seen how to identify indications of mirroring needs in projective stories.

ניתוח מבחני סיפור סיפורים על פי תאורית הסלף – חלק שלישי - אידאליזציה

  

זהו חלק שלישי מסדרה של "פוסטים" בנושא זה, הכתובים על סמך ספרו המצוין של

  PROF. MARSHALL SILVERSTEIN 

Self psychology and diagnostic assessment: identifying 

selfobject functions through psychological testing. 

בחלק שלישי זה, הנמצא כאן,  נראה כיצד למצוא סימנים לצרכים  של 

אידיאליזציה במבחנים השלכתיים. 

בחלק הראשון, הנמצא כאן וכן בטור הימני של הבלוג תחת הכותרת "תאוריות אישיות/פסיכותרפיה" דיברנו על אינדיקציות במבחנים השלכתיים לפגיעה בלכידות העצמי.

בחלק השני, הנמצא כאן וכן בטור הימני של הבלוג תחת הכותרת "תאוריות אישיות/פסיכותרפיה" דיברנו על אינדיקציות במבחנים השלכתיים לצרכים של MIRRORING. 

Understanding storytelling tests through self theory – part 2

  

 MIRRORING INDICATIONS IN PROJECTIVE TESTS

Part 2 of several posts based on Marshall Silverstein's excellent book:

Self psychology and diagnostic assessment: identifying selfobject functions through psychological testing. 

Is here.

Prof. Silverstein has two newer books:

"Disorders of the Self "

     In this book, he applies self psychological analysis to the ten DSM Axis II personality disorders, plus other conditions that lend themselves to self psychological understanding (e.g. depressive personality, somatization, and the vertical split).  The case studies for all of these areas are of adult or adolescent cases.  

And

"Personality Assessment in Depth"

This is a book of case studies using complete psychological test protocols, analyzing all responses.  This book is not based predominantly on self psychology.  The main thrust of the book is the complete analysis of integrating test results across different projective tests, using structural data and analysis of content.

A few words about using projective tests:

I'm aware of the criticism of projective tests.  But I perceive psychology as an integration of science and philosophy about human nature.  I think psychologists must know and use the newest evidence based approaches to assessment.   They also must look at the child, his personality and life circumstances in light of a philosophical 

viewpoint about human nature.

Each theory or body of knowledge that helps the 

psychologist reach insights about the child, that touch his heart and help him recruit the school staff and the family to the child's benefit - is good.  Good practical results for the child can be achieved through science in combination with a philosophical stance.  I suggest we recruit both ways for the child's benefit.

Therefore I suggest we assess the emotional world of the child using interviews with the child, his parents and teachers, observations, questionnaires (like ASEBA), projective tests and integrate all that with the information from the "cognitive" part of the assessment.

ניתוח מבחני סיפור סיפורים עפ"י תאורית הסלף - חלק שני

ניתוח מבחני סיפור סיפורים עפ"י תאורית הסלף -    חלק שני: אינדיקציות לצרכים של MIRRORING במבחני סיפור סיפורים.

החלק השני ממספר "פוסטים" בנושא זה, הבנויים על פי ספרו המצוין 

של   PROF. MARSHALL SILVERSTEIN –

Self psychology and diagnostic assessment: identifying 

selfobject functions through psychological testing. 

נמצא כאן.

אגב, לסילברסטיין יש שני ספרים חדשים יותר:

הראשון נקרא: 

 "Disorders of the Self "

בספר זה סילברסטיין מנתח על פי תאורית העצמי את עשר הפרעות האישיות על פי ציר II ב – DSM, וגם מיישם ניתוח זה למצבים של אישיות דכאונית, סומטיזציה וספליט ורטיקלי.  בספר מספר תיאורי מקרים שחלקם מבוססים על מבחנים השלכתיים.  כל המקרים הם של מבוגרים או מתבגרים.   

השני נקרא:

"Personality Assessment in Depth"

זהו ספר המתבסס בעיקר על תיאורי מקרים תוך שימוש בפרוטוקולים שלמים של מבחנים פסיכולוגים וניתוח של כל התגובות.  ספר זה אינו מבוסס בעיקר על תאורית העצמי.   

כמה מלים נוספות על השימוש במבחנים השלכתיים:

אני ערה לביקורת על השימוש במבחנים השלכתיים.  אך אני תופסת את הפסיכולוגיה כשילוב של מדע עם פילוסופיה על טבע האדם.  לדעתי פסיכולוגים צריכים להכיר ולהשתמש בדיאגנוסטיקה בגישות החדשניות ביותר, גישות מבוססות ראיות, ולצד זה להסתכל על הילד, אישיותו ונסיבות חייו מנקודת מבט פילוסופית על טבע האדם.

כל גוף ידע או תאוריה שמסייעים לפסיכולוג להגיע לתובנות על הילד שנוגעות ללבו שלו ומסייעות לו לרתום את צוות בית הספר והמשפחה לטובת הילד, הם טובים בעיני.  ניתן להשיג תוצאות מעשיות טובות עבור הילד הן בעזרת המדע והן בעזרת תפיסת עולם פילוסופית.  אני מציעה לרתום את שתי הדרכים לעזרתנו.

לכן אציע להשתמש להערכת התחום ה"רגשי – אישיותי" גם בראיונות עם הילד, ההורים והמורה, גם בתצפיות, גם בשאלונים (כגון אכנבך), גם במבחנים השלכתיים, וגם באינטגרציה עם המידע העולה מהחלק "הקוגניטיבי" של האבחון.

Understanding storytelling tests through self theory

Understanding storytelling tests through self theory

Here is the first out of 3-4 posts that take a look at Prof. Marshall Silverstein's approach to the interpretation of storytelling tests (I mean tests like TAT, CAT, HTP.  These will be the tests I'll refer to, but Silverstein interprets the Rorschach with this approach too). 

Prof. Marshall Silverstein

The approach is described in this book:

  

Self psychology and diagnostic assessment: identifying selfobject functions through psychological testing.  Reprinted 2009 by Routledge

The book is quite interesting.  I've read it twice. It adds theoretical depth to our work with projective tests.  Silverstein draws on Self psychology and shows how we can identify injuries to the self, lack of self cohesiveness, indications of mirroring, idealization and twinship needs, compensatory structures and defense mechanisms (vertical and horizontal splits) in projective tests.

My concise presentation of this approach, part1 of which is here, does not go into details about self psychology, beyond what's needed to understand its application to projective tests.  The presentation is based almost entirely on Silverstein's book, but I also drew from Zehava Osterweil's book "Open solutions" (I believe it's published only in Hebrew) and from other sources.

I'm no expert on this subject and present it from the viewpoint of an amateur, enthusiastic reader.

Some points I find important when working with projective tests:

·  In order to draw a well based conclusion we must see that the phenomena we've identified repeat themselves over several stories and are not found only in one story.  Good assessment practices (of the cognitive abilities as well) require us not to draw conclusions that are based on a single finding or on a thin evidence base.

·  Each child "speaks" a different theoretical "language".  Not every child's protocol will "speak" the self theory language.  Some children's protocols lend themselves to cognitive interpretations and these will be more fruitful than dynamic or other interpretations.

·   Stories can be conceptualized  through different  theories – family theories, narrative theories and more  -  according to the psychologist's taste and knowledge.  It's worth remembering, that an interpretation is a mirror of the psychologist's personality as much as the child's.  It enlightens the things the psychologist pays attention to, the things the psychologist finds important - not only the "objective truth" of the child.

·  It's important to think about the links between the findings from projective tests and from the child's cognitive tests.  It's worthwhile to think how the personality of the child, revealed to us through his stories, influences the ways in which the child processes cognitive information, and how the child's cognitive strengths and weaknesses influence the way he interprets the stimuli in projective tests.