חלק רביעי: המשכל פורץ את גבולות המוח

זהו החלק הרביעי והאחרון של הרצאה המציגה את תאורית ה – PASS. 

החלק הראשון מתייחס למערכת האמונות של פסיכולוגים וקליינטים על משכל ומבחני משכל ונמצא כאן.   

החלק השני מתייחס לתאוריות על משכל ומציג את תאורית ה – PASS. 

החלקהשלישי מתייחס להשפעות של מערכות ה – PASS על תפקודים של ילד. 

בחלק רביעי (ואחרון) זה נפרוץ את גבולות המוח באמצעות שלושה תיאורטיקנים: רוברט סטרנברג, אנדי קלארק ודייויד צ'אלמרס.

רוברט סטרנברג הוא חוקר אמריקני בתחום האינטליגנציה.  הוא יצר תאוריה מורכבת (מדי, לדעתי) על משכל, אך יש לו טיעון מרכזי מוצלח מאד.  סטרנברג טבע את המושג אינטליגנציה מצליחה Successful Intelligence.  הוא טוען, שאנשים הם בעלי אינטליגנציה מצליחה גבוהה כאשר הם מכירים בכוחותיהם ועושים בהם את המיטב, ומכירים בחולשותיהם ומוצאים דרכים לתקן אותן או לפצות עליהן.  לדעת סטרנברג, אינטליגנציה היא לא רק היכולת להסתגל ולהתאים את עצמך לסביבה בה אתה נמצא, אלא גם היכולת לשנות, לעצב את הסביבה כך שהיא תתאים לכישוריך, ולעתים היכולת למצוא או לבחור סביבה חדשה שמתאימה יותר לכישוריך, לערכיך או לרצונותיך.  זה רעיון שמקרב לדעתי את מושג האינטליגנציה למושג החוכמה, ואולי כולל בו גם מרכיבים שהם לא קוגניטיבים בלבד.  לפי רעיון זה, רמת התפקוד של האדם היא תוצר של אינטראקציה בין היכולות הקוגניטיביות (והרגשיות) שלו לבין הסביבה בה הוא פועל.  

 Robert Sternberg

הפילוסופים Andy Clark And David Chalmers עוסקים אף הם באינטראקציה בין היכולות הקוגניטיביות לבין הסביבה, ובתפקיד של הסביבה בעיצוב החוויה המודעת.  הם טבעו את המושגים Extended Mind או Extended Cognition.  קלארק וצ'אלמרס טוענים, שכאשר בני אדם חושבים, הם נוטים להישען ולהיעזר בתמיכה סביבתית.  למשל, אנו משתמשים בנייר ועיפרון כדי לבצע כפל במאונך.  כתיבה וניסוח של רעיונות עוזרת לנו לחשוב עליהם ולהבין אותם טוב יותר.  סידור מחדש של אותיות על הלוח שלנו עוזר לנו לשלוף מלים במשחק שבץ נא.  קלארק וצ'אלמרס טוענים טיעון מעניין וקצת מוזר: אם, כאשר אנו מתמודדים עם משימה מסוימת, חלק מהעולם מתפקד כתהליך שלו היה נעשה בתוך הראש היינו מזהים אותו ללא היסוס כחלק מהתהליך הקוגניטיבי, אז חלק זה של העולם הוא אכן חלק מהתהליך הקוגניטיבי.  כלומר, תהליכים קוגניטיבים אינם (רק) בתוך הראש/המוח!  כאשר אדם עם אלצהיימר נעזר ברשימות, הרשימות הללו הן חלק מהקוגניציה שלו.

Andy Clark

David Chalmers

ניתן לצפות באנדי קלארק מסביר ומדגים רעיון זה כאן ב – 13 דקות, ובדייויד צ'אלמרס מסביר אותו כאן ב – 5 דקות.  כאן תמצאו את המאמר משנת 1988 בו קלארק וצ'אלמרס מציגים את משנתם ב - 13 עמודים.

רעיון זה נתקל בתחילה בהתנגדויות רבות, אך כיום הוא די מקובל, ומשפיע על החשיבה בתחומים של אינטליגנציה מלאכותית ובתחום של מיכשור עתידי שיתמוך בקוגניציה.  אפשר לטעון שמאז ומתמיד האינטליגנציה האנושית היתה קולקטיבית ולא אינדיוידואלית.  אנו לומדים שפה בתוך אינטראקציה ובתוך הקשר סביבתי.  מרבית ההישגים האינטלקטואלים שלנו כבני אדם נוצרו כתוצר של אינטראקציות של אנשים עם תרבות, מאגרי ידע ועם קהילה של אנשים אחרים. 

וכעת נחזור לתאורית ה – PASS. 

אם המשכל נמצא לא רק בתוך המוח, אולי אפשר לדבר על אינטראקציה בין מאפייני PASS של המערכת החינוכית בה הילד לומד לבין מאפייני PASS של הילד. 

בהיבט של מערכת התכנון, נוכל לשאול עד כמה בית הספר מקצה נכון את המשאבים במערכת.  עד כמה בית הספר עובד עם תכנון, ויסות ובקרה. 

בהיבט של מערכת הקשב, נוכל לשאול עד כמה יש לבית הספר יכולת לעשות אינהיביציה לגירויים לא רלוונטים ולהתמקד במשימה המרכזית.

בהיבט של עיבוד סימולטני, נוכל לשאול עד כמה יש בבית הספר יכולת לראות את התמונה הכללית ולעסוק בעיקר ולא בפרטים.  עד כמה יש יכולת לראות את הקשר בין הפרטים לשלם, בין תת המערכות (תת מערכת המורים המחנכים, תת מערכת המורים המקצועיים, תת מערכת הסייעות, תת מערכת הילדים, תת מערכת ההורים, תת מערכת הצוות הטיפולי וכו') לבין המערכת השלמה. 

בהיבט של עיבוד רצפי או סדרתי נוכל לשאול עד כמה קיימות במערכת בית הספר רוטינות, מהי תרומתן למערכת ועד כמה הן מבוצעות באופן יעיל.  רוטינות יכולות להיות סדר יום, וגם מסורות וטקסים שהופכים לחלק מהזהות של המערכת. 

כעת נוכל לחשוב כיצד ילד עם הנמכה ביכולת התכנון מתפקד במערכת חינוכית חזקה ביכולת התכנון לעומת במערכת חלשה ביכולת התכנון.  כיצד ילד עם הנמכה בקשב מתפקד בבית ספר עם הנמכה בקשב לעומת בבית ספר בו מנגנוני הקשב עובדים היטב.  וכן הלאה.

לקריאה נוספת:

Carroll, S. (2017). The big picture: on the origins of life, meaning, and the universe itself. Penguin.

Andy Clark, David J Chalmers (January 1998). "The extended mind". Analysis. 58 (1): 7–19.

McCrea, S. M. (2009). A review and empirical study of the composite scales of the Das–Naglieri cognitive assessment system. Psychology research and behavior management, 2, 59.‏ http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3218775/

Naglieri, J.A.  Using PASS theory and the CAS2 comprehensive assessment system: from evaluation to instruction.http://www.schoolneuropsych.com/pdf/Naglieri.pdf

Naglieri, J.A. and Das, J. D. Planning, Attention, Simultaneous, Successive (PASS) Theory:  A revision of the concept of intelligence.   in:   Flanagan, Dawn P and Harrison, Patti L.  Contemporary Intellectual Assessment. Second edition, 2005.  The Guilford Press

Naglieri, J. A. (2003). Current advances in assessment and intervention for children with learning disabilities. Advances in learning and behavioral disabilities, 16, 163-190.‏http://www.munkholm.cc/fileadmin/user_upload/munkholm/filer/CAS/Naglieri_-_intervention-1.pdf

What’s wrong with me? Absolutely nothing

What’s wrong with me? Absolutely nothing | Gabi Ury | 

TEDxSanDiego

A must - see TED talk.

למה אין מדדים ליצירתיות במבחני משכל?

Kaufman, J. C. (2015). Why Creativity Isn’t in IQ Tests, Why it Matters, and Why it Won’t Change Anytime Soon Probably. Journal of Intelligence, 3(3), 59-72.‏

http://www.mdpi.com/2079-3200/3/3/59/htm

מאמר אליו הפנה קאוין מקגרו בבלוג שלו IQ'S CORNER. 

מאמר מלהיב ומלא חזון בעיני.   

ג'יימס קאופמן הוא בנם של נאדין ואלאן קאופמן, חוקרי משכל ומפתחי מבחן   KABC.  הוא פרופ' לפסיכולוגיה חינוכית, חוקר משכל ויצירתיות. 

אני חושבת שניתן להתרשם בתמונה זו מדמיונו החזותי הרב לאביו.

קאופמן שואל מדוע מבחני המשכל אינם כוללים מבחנים שמודדים יצירתיות. 

מבחני הפקה מתפצלת הם המדדים הותיקים והמקובלים ביותר ליצירתיות.  במבחנים אלה מבקשים מהילד לציין כמה שיותר שימושים שונים לחפץ מסוים, למשל עפרון.  בגירסה אחרת ניתן לשאול שאלה כמו:  מה היה יכול לקרות לו אנשים היו יכולים לעוף?   ולבקש מהילד לתת כמה שיותר תרחישים אפשריים למצב זה.  את תשובותיו של הילד בודקים באמצעות שלושה מדדים:  שטף (היכולת להפיק רעיונות רבים), גמישות (היכולת להפיק רעיונות מגוונים, שונים מאד זה מזה) ומקוריות (היכולת להפיק רעיונות נדירים ובלתי רגילים).

קאופמן מציע מדד נוסף ליצירתיות:  Consensual Assessment Technique  - טכניקת הערכה מוסכמת.  בשיטה זו, תוצרים יצירתיים של הילד (למשל, חיבור שהוא כתב או ציורים שהוא צייר) נשפטים מבחינת היצירתיות המופגנת בהם על ידי מומחים בתחום.  קאופמן כותב, שמומחים כאלה נוטים להסכים ביניהם במידה רבה ביותר על מידת היצירתיות של אדם ספציפי.  קאופמן טוען שפסיכולוגים יכולים אף הם לפתח לעצמם מיומנות בשיפוט מידת היצירתיות של הילד על פי תוצריו. 

שיטה חדשנית נוספת שקאופמן מזכיר להערכת יצירתיות היא באמצעות משחקי וידאו כמו זה שפיתחה Valerie Shute.   SHUTE וחבריה יצרו משחק וידאו בשם PHYSICS PLAYGROUND  שנועד ללמד את הילד מספר חוקי פיסיקה.  במשחק, הילד צריך לעזור לכדור ירוק להגיע לבלון אדום באמצעות ציור אובייקט על המסך.  האובייקט המצויר "מתעורר לחיים" ויוצר אינטראקציות עם אובייקטים אחרים במשחק.  במשחק רמות שונות של קושי וההתקדמות בו בהחלט דורשת יצירתיות.  SHUTE  וחבריה גילו במחקר עם 165 ילדי בי"ס יסודי, שלאחר כארבע שעות משחק הילדים התקדמו באופן משמעותי בידע שלהם בפיסיקה.     תוך כדי משחק SHUTE וחבריה יכולים לבחון לא רק את התקדמותו של הילד בפיסיקה, אלא גם את מידת היצירתיות שלו, באמצעות מדדים של שטף, גמישות ומקוריות, הומור ואסתטיקה של הפתרונות שהילד מצייר. 

במודל ה- CHC יצירתיות היא חלק מאחסון ושליפה לטווח ארוך, למרות שאינטואיטיבית היא מתאימה גם להיות שייכת ליכולת הפלואידית.  אחסון ושליפה לטווח ארוך מכיל שתי יכולות ביניים (מתחת ליכולת הרחבה ומעל ליכולות הצרות): יעילות בלמידה ושטף בשליפה.  שטף בשליפה הוא הקצב בו ניתן לשלוף מידע שמאוחסן בזיכרון ארוך הטווח.  שלושת מדדי היצירתיות (שטף, גמישות ומקוריות) כלולים בשטף בשליפה.   

במודל ה – PASS,יצירתיות שייכת, לדעת קאופמן, למרכיב התכנון.  אבל, קאופמן כותב, מבחנים שבודקים תכנון לא בודקים יצירתיות.  מרכיב התכנון בתאורית ה – PASS הוא מרכיב של תפקודים ניהוליים בעיקר (וכן יכולת פלואידית).  למרות שאין ספק שיש לו תפקיד ביצירתיות, נראה לי שלמרכיב העיבוד הסימולטני יכול להיות תפקיד לא פחות חשוב ביצירתיות, כפי שניתן לראות בשתי השקופיות הללו מתוך המצגת שהכנתי על תאורית ה – PASS (לחצו להגדלה):

גם במודל הטריארכי של סטרנברג לאינטליגנציה מצליחה יש מקום של כבוד ליצירתיות.  אנשים בעלי אינטליגנציה מצליחה גבוהה מסתגלים, מעצבים ובוחרים סביבות באמצעות מציאת איזון בשימוש שהם עושים ביכולות אנליטיות, יצירתיות ופרקטיות. לדעת סטרנברג, הצלחה בחיים דורשת מהאדם בין השאר ליצור רעיונות ולשכנע אנשים אחרים בערכם.  אולם מתוך ארבעת מדדי היצירתיות שסטרנברג פיתח במבחן המשכל שלו,  אני מתרשמת ששלושה בודקים בעיקר יכולת פלואידית.   הרביעי (כתיבת חיבור) יכול להיות מדד טוב ליצירתיות.

אם יצירתיות קיימת מבחינה תיאורטית במודלים של משכל, וקיימים בשוק מבחנים שבודקים יצירתיות, לפחות באמצעות הפקה מתפצלת, למה אנחנו לא רואים מבחנים כאלה במבחני המשכל?  התשובה של קאופמן מעציבה:  לדעתו הסיבה שלא נעשית עבודה לפיתוח מבחנים מסוג זה היא העדר תעוזה ומוכנות לקחת סיכונים אצל החברות שמפתחות מבחני משכל. 

קיימת לדעתי סיבה אפשרית נוספת:  ציינון לא חד משמעי.  קל מאד לציינן שטף, אך כדי לציינן גמישות ומקוריות צריך לפתח מחוון עם קריטריונים עקרוניים לציינון (כמו במבחן אוצר מלים במבחני וכסלר, למשל).  מחוון כזה לעולם לא "מכסה" את כל התשובות שילד יכול לתת, ותמיד משאיר פתח גדול לשיקול דעתו של הפסיכולוג.  מבחינה זו ציינון של מבחנים עם מחוון פחות מדויק מציינון של מבחנים בהם התשובות הן חד משמעיות.  ייתכן שזה מסביר את הרתיעה של חברות שמפתחות מבחני משכל מלכלול מבחני יצירתיות בבטריות המשכל.

כתבתי כאן רק על מקצת הרעיונות המופיעים במאמר מעניין זה.