מה מנבא הצלחה ברכישת שפה שניה? או: תינוקות יודעים סטטיסטיקה!

  

כולנו חשים שקיימים הבדלים בינאישיים משמעותיים ביכולת של אנשים ללמוד שפה שניה.  מה גורם להם?  ומה מנבא רכישה מוצלחת ומהירה 

של שפה שניה? 

קיימות שתי גישות שמסבירות הבדלים בינאישיים אלה, ומן הסתם ההסבר הטוב ביותר הוא באמצעות שילוב של שתיהן. 

הגישה הראשונה גורסת שרכישת שפה שניה נשענת על היכולות השפתיות שעומדות גם בבסיס רכישת שפת האם.  גישה זו נתמכת על ידי ממצאי מחקרים שמראים שמודעות פונולוגית, שליטה תחבירית, ידע אורתוגרפי ואוצר מלים בשפת האם בדרך כלל מנבאים הצלחה ברכישת שפה שניה.  גם רמת האוריינות שהושגה בשפת האם משפיעה וקובעת במידה רבה את רכישת האוריינות בשפה שניה.  כלומר, כאשר ילד עולה לארץ עם שפת אם במשלב גבוה, ספרותי (דבר שמושג בדרך כלל באמצעות קריאה) – הוא מצליח בדרך כלל לרכוש עברית במשלב גבוה, עברית ספרותית (וכנראה גם רמת קריאה והבנת נקרא טובות) מהר וטוב יותר מאשר ילד שעולה לארץ כאשר שפת האם שלו היא במשלב נמוך, שפה מדוברת.  לפי גישה זו, מדדים לשוניים הם המנבאים הטובים ביותר להצלחה ברכישת שפה זרה שניה. 

הגישה השניה טוענת שרכישת שפה שניה היא כמו כל תהליך למידה אחר.  כשם שבכל תהליך למידה אנחנו מזהים ותופסים מבנים שיטתיים והסתברותיים על פיהם בנויה הסביבה שלנו, כך רכישת שפה שניה (וראשונה) היא בעיקר תהליך של רכישה והטמעה של המאפיינים הסטטיסטים של הסביבה השפתית בה אנו חיים.

למה הכוונה?

למידה סטטיסטית היא תהליך קוגניטיבי שבו אנו לומדים אילו דפוסים בסביבה שלנו חוזרים על עצמם, מה החוקיות לפיה בנויה הסביבה שלנו.  למידה כזו מתרחשת לעתים קרובות בלי כוונה ללמוד ובלי מודעות למה שנלמד. 

כיצד תינוקות רוכשים שפה, ואיך הם מבחינים במלים בתוך רצף הקולות 

שזורם אליהם כאשר מישהו מדבר אליהם?  החוקר SAFFRAN הראה, שתינוקות בני שמונה חדשים רגישים לחוקיות סטטיסטית שמיעתית.  SAFFRAN וחבריו חשפו תינוקות ל"זרם" או רצף של הברות, שנבנה מ – 12 הברות (למשל, tu, pi, ro, bi, da, ku, go, la, bu, pa, do, ti).  הברות אלה יצרו ארבע "מלים" בנות שלוש הברות כל אחת (למשל, tupiro, bidaku, golabu, padoti).  לאחר חשיפה של שתי דקות (בלבד!) לרצפים כגון “bidakupadotibidakugolabutupiro …”, התינוקות נבחנו בתהליך של הביטואציה עם שתי "מלים" בנות שלוש הברות.   אחת מה"מלים" היתה זהה לאחת ה"מלים" שהתינוק שמע במהלך החשיפה בת שתי הדקות לזרם ההברות (למשל, “bidaku”, שנמצאת בדיוק בתחילת הרצף שמובא בדוגמה למעלה).  המלה השניה עמה התינוקות נבחנו היתה "מלת תפל" (למשל, (“tudabu".  מלת תפל זו הורכבה אמנם מההברות שהילד שמע, אך מהברות שלעולם לא הופיעו ביחד ברצף זה.  SAFFRAN  וחבריו מצאו, שתינוקות התעניינו יותר ב"מלת התפל" מאשר ב"מלה האמיתית" (כלומר הם גילו דיסהביטואציה למלת התפל, מכיוון שזיהו שהיא בלתי מוכרת).  כלומר, התינוקות הצליחו ללמוד את החוקיות הסטטיסטית של רצפי ההברות (אילו רצפים יוצרים מלים ואילו לא) לאחר שתי דקות חשיפה בלבד!

המלים המדוברות והכתובות בכל שפה בנויות לפי מערכת חוקים

המגבילה וקובעת את המבנה הפנימי שלהן (למשל, צירוף הצלילים "קס" לא יופיע במלים בעברית, או "שזסקנצגר"  לא יכולה להיות מלה בעברית).  לכל שפה יש מבנה סטטיסטי מיוחד לה, וכאשר אנשים רוכשים שפה שניה, הם רוכשים, על פי הגישה השניה, באופן לא לגמרי מודע, סט חדש של כללים סטטיסטים. 

כלומר, על פי הגישה השניה, היכולת הקוגניטיבית הבסיסית ללמידת מתאמים, העומדת בבסיס כל צורה של למידה, משחקת תפקיד חשוב ברכישת שפה שניה.

מידת הדמיון בין המאפיינים הסטטיסטים של שפת האם והשפה השניה יכולה להשפיע על תהליך הלמידה הסטטסטית של מבנה השפה השניה.  כמו בכל יכולת קוגניטיבית אחרת, הבדלים בינאישיים אפשריים ברגישות למתאמים בסביבה עלולים להשפיע על רכישת שפה שניה.

האם זה אכן כך, וכיצד בודקים זאת?  בפוסט הבא.